ריצה קלה בשלושה ספרים שמכנסים מופת של שלושה כוכבים.
המסקנה? להתמסר; לשוטט בספרים עצמם
ולפנינו שלושה ספרים שהם אבק כוכבים. ספרים שהם כינוס עבודות – טקסטים, תצלומים, כרזות, עבודות אמנות של הכוכבים
מיכה בר-עם, דוד טרטקובר, אדם ברוך. וספריהם פתוחים לפנינו, שנתמסר להם. התמסרות של תלמיד-מתבונן במופתים של מוריו. להשכיל מהם. להתאבק בהם ואיתם, וללכת קדימה והלאה.
אדם ברוך, הוא שהפנה אותי ל"מסכת אבות", אל הפסוק: "וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם" (פרק א' משנה ד).
כך בוחרים תלמידים ללכת בעקבות חכמים, בדרכם; מודרכים מדבריהם וממעשם – ומתאבקים בעפר רגליהם. מתאבקים מלשון אבק – אבק עפר הדרך; ומתאבקים מלשון מאבק – שתלמיד חכם מקשיב לדברי מוריו, נאבק בהם, בוחן ומשייף אותם לתובנה בהירה.
ואם המטאפורה היא של דרך, אזי אמשיך מכאן לעצה העמוקה של המשורר מצוּאוֹ בָּאשוֹ (יפן, המאה ה-17): "אל תחפש את עקבות רגליהם של החכמים הקדמונים. חפש מה שהם חיפשו".
כלומר, בתרבות אבק הכוכבים הוא העיקר. אבק כוכבים כמטאפורה לדברי חכמים. העניין הוא בטקסטים, בתצלומים, בעבודות האמנות של הכוכבים – ולא בכוכבים עצמם.
מטרטקובר למדתי להכריז בחֹכמה ש"אני כאן", שהנוכחות התרבותית שלי-שלנו היא נוכחות אתית, נוקטת עמדה, מסמנת ערך. שהנוכחות שלנו פוקחת עין, מתריעה; נוכחות שותפה.
וממיכה בר-עם למדתי, שדברים שהתעכבת עליהם גם במבטך – נעשו חלק מחייך ומעולמך והם מרכיבים את דיוקנך; ודיוקן זה, בשעה שמתעכבים עליו מבטים של אחרים – לוקח חלק בעולם.
