בקר ב ארכיון

סטיב מקווין. כוכב. מיתוס. אייקון הוליוודי. "הוא היה בעל חכמת רחוב, חיצי, אנטי-אינטלקטואל וקול. למעשה, הוא נתן משמעות חדשה למילה קול: הוא היה סופר-קול", אמר עליו הצלם וויליאם קלקסטון, שליווה אותו במשך כמה שנים במצלמתו, ושבימים אלו יוצאת מהדורה חדשה של ספרו על השחקן המוערך (בהוצאת Taschen). מה יש בסטיב מקווין, שעדיין – 31 שנה לאחר שמת – מרתק אנשים?  למה דווקא הוא ולא אף אחד אחר?  נדמה שהתעלומה לעולם לא תיפתר.

הוא אמנם המציא כמעט מחדש את ארון הבגדים הגברי בשנות השישים: מהחליפות המהודקות והתפורות היטב באירועים רשמיים לבגדים שלו בשעות הפנאי, מהג'ינסים המשופשפים והמטונפים לבגדים הלבנים שלבש ביאכטות או למראה הנינוח שעטה על עצמו בבית, עם קוקטיילים וסיגריה נצחית. אבל כדי להבין מיהו סטיב מקווין ולמה הוא איקונת סטייל, כדאי לשוב לכמה צילומים מיתולוגיים ולתת לרוח המקווינית – המשחק, קלות הדעת והסקס אפיל – לדבר כמעט יותר מכל פריט לבוש שהיה לו

סהר שלו
צילום ועריכה, קארין בר

מקווין טיפוסי. הצלם מתאר את הפגישה במלון ניו יורקי

"מקווין נכנס לחדר והתחיל את מרוץ המכוניות המדומיין שלו. הוא 'הדליק' את המנוע עם כל הקולות שלו, הוא 'התחרע' על 'המסלול' וגמר ב'התנגשות' קולנית".
כאן מקווין מתגלה במלואו: השחקן והילד שבו מתמזגים לדמות אחת, עם הדיוק בפרטים הקטנים, שלכאורה פחות חשובים. נעלי הקטיפה היוקרתיות, שבמבט ראשון נראות כמעט כמו נעלי בית, הסווטשירט הלבנה והמדויקת, המכנסיים הבהירים ומשקפי הפרסול האלמותיים. מקווין מפליא לשלב גבוה ונמוך, משחק ומציאות ונינוחות אין קץ, שאת כולם כדאי לאמץ באביב הזה.

בלי סטיילינג מוקפד, מקווין הצליח להעביר בהרבה מהתמונות שלו את רוח התקופה

כאן, הצלם ישב לידו במכונית היגואר כשהוא נוסע במהירות מטורפת. אפשר לראות את כפפות הנהיגה מעור, אפשר להבחין במעיל הרוח השמור לנהגי מרוצים, ואפשר לקנא במכונית היוקרתית – אבל החשוב מכל הוא המבט המקוויני – אותו מבט ממזרי, שספק עובר ליד הצופה ספק מזמין אותו לנהיגה חסרת אחריות עד למטרה הבאה.

יש מעט פעמים שבהן מקווין לא נמצא באמצע איזה אקשן

לרוב הוא בתוך מכוניות או על אופנועים, או ביניהם, ובפעמים אחרות הוא עושה את האקשן בעצמו. תמונת הדשא שלו – אפילו אם היא מלאכת בימוי מדוקדקת – מאפשרת לרגע למבט לנוח על מכנסי הבד הבהירים, הסוודר בצבע הקרם והחולצה הפשוטה שמתחת, כמו גם על משקפי הפרסול (שני זוגות, אם שמתם לב) והנעליים הלבנות, ולנסות לפצח את סוד הקסם המקוויני הקלאסי, של בגדים שמשרתים את הלובש אותם ולא להיפך. הרישול המוקפד, תשומת הלב לצבעים ולחיבור ביניהם (רצוי צבע אחד וגוונים שדומים לו) – כל אלה עושים את מקווין למלך האביב הבלתי מנוצח, הגבר האולטימטיבי שצריך רגע אחד של מנוחה, לפני היציאה לקרב.

מקווין תמיד היה הגיבור והאנטי גיבור שדרו בכפיפה אחת

בנסיעת האופנוע המדומיינת ביקשנו להחיות את המשפט הכי מקוויני שמצאנו, "אני חי בשביל עצמי ולא דופק חשבון לאף אחד", ולפצח איך בעזרת החומרים האמריקאיים הבסיסיים: ג'ינס, חולצת ג'ינס ונעלי עבודה, אפשר לבנות דמות שלמה שמתכתבת עם ההיסטוריה האופנתית של המערב הפרוע, הסטייל של העיר ורוח הנעורים הבלתי נגמרת של הסובייקט שעומד במרכזה. תוסיפו לזה את המשקפיים והאופנוע הכבד – ויש לכם מקווין מודרני, שיהיה רלוונטי גם הרבה אחרי שזה המדומיין יתפוגג ויחלוף.

 לכתבה במגזין

הגרסונייר

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube