בקר ב ארכיון

 אנחנו קוראים עליהם במדורי הרכילות ואורבים להם באינטרנט, מדי פעם גם שוכחים שכוכבים הם גופים תדמיתיים שניתן לפרק למרכיבים. שמלת ערב נוצצת; שפתיים אדומות ופוטוגניות; תכשיט שעולה כמו דירה קטנה בראשון לציון ושיער ללא דופי נדמה שהיו שם תמיד, אבל בכל עשור – מוגשים בזווית אחרת, מאירים באור יקרות מסוג אחר. כך התגלגלו אבני היסוד של הגלאם לאורך השנים. 

 

 שמלת ערב

סופיה לורן, מגזין Picturegoer , דצמבר 1955

סופיה לורן, מגזין Picturegoer , דצמבר 1955

 שנות ה-50  השמלה היא הגוף והגוף הוא השמלה. שמלות הערב המחבקות בהבנה כל קימור ומחשוף, מציגות לראווה את האמור להיות במרכז – הפרסונה הנחשקת של הלובשת. שמות גדולים כמו שאנל ודיור נכנסים לתמונה ונזרקים לאוויר, אך עדיין מה שחשוב באמת הוא, שהשמלה המעוצבת תכסה כמה שפחות מנכסיה של ג'ין מנספילד, או של סופי לורן.

ג'רי הול, מגזין L'Officiel France, מרץ 1978

ג'רי הול, מגזין L'Officiel France, מרץ 1978

 

שנות ה-70 השמלה יוצאת לפגרה, קבלו את החליפה. בתקופת הדיסקו, הזהות הגברית והנשית מתמזגות זו לתוך זו לצלילי המוזיקה ולהתגנדר ביצירת קוטור בלתי אפשרית, נראה פשוט אנכרוניסטי מדי. אם כבר שמלה, אז מיקרו-מיני בבקשה.

 

ג'ינה דיוויס, מגזין VOGUE, אוגוסט 1992

ג'ינה דיוויס, מגזין VOGUE, אוגוסט 1992

שנות ה-90 אלגנטיות? יוקרה? לא בעשור הזה. המטרה היא לזעזע, לחדש ולגרום לכולם לדבר, וכל האמצעים כשרים. שמלות שקופות (ג'ינה דיוויס, זוכרים?), מכנסיים עם חורים במקומות אסטרטגיים (שר) ושמלה אחת בלתי נשכחת, שלימדה אותנו מי זו אליזבת הארלי. אלה, גרמו לכולנו ולו לכמה רגעים בלבד, לרצות להיות זונות צמרת. 

 

שרה ג'סיקה פרקר, מגזין ELLE, ינואר 2011

שרה ג'סיקה פרקר, מגזין ELLE, ינואר 2011

שנות ה-2000 היום, על כוכבת עולה יש עשרה מעצבי קוטור הרודפים אחריה. שמלת הערב הזוהרת ביותר היא שוב, זו המצליחה להתבלט על-פני בליל המחוכים הפוסעים על השטיח האדום, להביע את האישיות של הלובשת. אם כולן הגיעו באדום ואת הצלחת להפתיע עם ירוק עז, סימן שתיכנסי לדפי ההיסטוריה ברגל ימין.

 

 

אודם

ורוניקה לייק, מגזין "פסטיבל", 1951

ורוניקה לייק, מגזין "פסטיבל", 1951

 שנות ה-50 הקולנוע אולי בשחור-לבן, אבל השפתיים האדומות של ורוניקה לייק, לורן בקול וחברותיהן לפיזור הגלאם ההוליוודי הן נחלת הכלל. למי שאינה מאופיינת במראה קלאסי ובאטיטיוד של כוכבת, שמורות שפתי הדובדבן המתוקות של נערות הפין-אפ מהפוסטרים. כך או כך, שפתיים עירומות הן לא אופציה.

 

סיסי ספייסק, מגזין people, אוגוסט 1977

סיסי ספייסק, מגזין people, אוגוסט 1977

שנות ה-70 האבק שהשאירו ילדי הפרחים מתפזר, אבל הלוק התמים והטבעי דבק בשפתיים. מינימום מאמץ, מקסימום נשיות שמשית, זוהי האג'נדה של סירנות סטייל ג'וני מיטשל. ואם יש לך פנים רעננות, כמו של סיסי ספייסק או פיי דאנווי, את בכלל לא צריכה ליפסטיק.

 

 

נעמי קמבל, מגזין ELLE, ינואר 1994

נעמי קמבל, מגזין ELLE, ינואר 1994

שנות ה-90 הגלוס נשפך כמו מים, מרמז ששפתיים חושניות הן עסק לבחורות נועזות עם לא מעט סבלנות לתחזוק הזוהר הסינטטי הזה – במילים אחרות, לסופרמודלס. סינדי קרופורד מסנוורת עם גלוס שקוף בפרסומות של רבלון, נעמי קמפבל מורחת עוד שכבה על השפתיים, ואף מסיבת כיתה לא שלמה בלעדיו.

 

ונסה פרדיס, מגזין VOGUE, נובמבר 2008

ונסה פרדיס, מגזין VOGUE, נובמבר 2008

שנות ה-2000 הגלגל מסתובב, ההיסטוריה חוזרת, הקלאסיקה מעולם לא יוצאת מהאופנה – כל הקלישאות האלה נכונות ביתר שאת לגבי השפתיים האדומות מדם, שאף פרמיירה לא שלמה בלעדיהן. עם כל הכבוד לחיוכים בצבע סוכריות וניואנסים בגווני שוקולד-מוקה, הפה האדום ונוטף הסקס-אפיל עדיין נמצא בפסגת השאיפות של כל קלוז-אפ שאפתני.

 

 

 

כל הנוצץ 

 

גרייס קלי, מגזין Paris Match, אוקטובר 1959

גרייס קלי, מגזין Paris Match, אוקטובר 1959

 שנות ה-50 "היהלומים הם חבריה הטובים של האישה" מזמרת מרלין מונרו בסרט Gentlemen Prefer Blondes, ומקבעת אובססיה בינלאומית לאבן היוקרה. התכשיטים של גרייס קלי, החלומות של הולי גולייטלי ב"ארוחת בוקר בטיפני'ס", הארי וויסטון וקרטייה, הכול מתמזג לכי סגידה לסמל הסטטוס האולטימטיבי.

 

ביאנקה ג'אגר, מגזין VOGUE, מרץ 1974

ביאנקה ג'אגר, מגזין VOGUE, מרץ 1974

שנות ה-70 הפרנזים על השמלה של סטיבי ניקס ארוכים, השרשראות ארוכות עוד יותר. החומרים זניחים, הצבע והטקסטורה חשובים יותר, וחומרים "נגישים" יחסית כמו זהב ופנינים, מגיעים אל מרכז הבמה. זאת, כמובן, אם את ממש חייבת תכשיט, כי הכי שיק זה לתת לכובע ולמשקפי השמש לדבר במקומו.

 

ג'ניפר לופז, מתוך האלבום LOVE, צילום: וורויק סיינט

ג'ניפר לופז, מתוך האלבום LOVE, צילום: וורויק סיינט

שנות ה-90 הבלינג משתלט לנו על החיים, בצורת תכשיטי ענק התלויים על צוואריהם של פאף דדי, נוטוריוס B.I.G וחבריהם. הגודל קובע ובגדול, ההגשה המצועצעת מוציאה מהמתכות היוקרתיות ומיהלומי הענק את העוקץ, מובילה לאינספור חיקויים שרוצים גם. את הקונטרה נותנים עגילי החישוק הכסופים ותליוני הגראנג', האומרים עושר מינימליסטי ובעיקר רוחני.

 

אנסטסיה קונדרטייבה, מגזין Vogue Russia, דצמבר 2010

אנסטסיה קונדרטייבה, מגזין Vogue Russia, דצמבר 2010

שנות ה-2000 הצניעות היא המטבע החדש, ושווקי העתיקות מחליפים את היכלי הניאון עם הוויטרינות. כולן וכולם מחפשים את התכשיט שאין לאף אחד, מנופפים בירושה של הסבתא, תרים אחר המעצב שגורם לתכשיטיו להיראות כמו וינטג'. אפילו בתי התכשיטים הגדולים פונים לשבטים אינדיאניים כדי לקבל השראה. המורשת היא הזוהר שכולם מחפשים.

 

בלונד

 

בריג'יט ברדו, מגזין Triunfo, מאי 1969

בריג'יט ברדו, מגזין Triunfo, מאי 1969

שנות ה-50 מרלין מונרו מלמדת את הנערות האמריקאיות שיעור חשוב – הבלונד הוא כוח שהופך עולמות ובונה קריירות. בלונד הוא שם נרדף לזוהר הוליוודי אמיתי, מקדם סקס-אפיל מהותי ומהווה חלק בלתי נפרד מהדימוי ה"אייקוני" של הכוכבות שהשכילו להצטייד בו. מה שנכון בראש ובראשונה לגבי מונרו, נכון גם לגבי בריג'יט בארדו מצידו השני של האוקיאנוס.

 

פארה פוסט, פרסומת לשמפו "וולה", 1977

פארה פוסט, פרסומת לשמפו "וולה", 1977

שנות ה-70 אין שיער נחשק יותר מזה של פארה פוסט, שמביאה טוויסט מתולתל לעלילה. הרעמה הזהובה שלה חורכת את המסך, ובמקביל אוליביה ניוטיון-ג'ון עושה את הקטע שלה. גם הדמויות המצועצעות ב"ספינת האהבה" מוכיחות – החמצן הוא רכיב הכרחי לאסקפיזם כל-אמריקאי משובח. לקראת סוף העשור, דבי הארי הופכת את כל זה לאמירה בועטת.

 

ג'ני גארת', מגזין SASSY, אפריל 1993

ג'ני גארת', מגזין SASSY, אפריל 1993

שנות ה-90 הבלונד מתלהט בגזרת הסנוביות מהגיהינום והופך לאביזר חובה עבור כל מי שרוצה ליצור לעצמה אויבים, עם חיוך כמובן. קלי מ"בוורלי הילס" גונבת לברנדה את החבר, גווינת' פאלטרו גונבת את בראד פיט מהמעריצות, ברוק מה"יפים והאמיצים" עושה שפטים ברידג' ובאביו האומלל. לכולן, אגב, פן חלק ומושלם.

 

ליידי גאגא, מגזין VOGUE, מרץ 2011

ליידי גאגא, מגזין VOGUE, מרץ 2011

שנות ה-2000 הכול חוץ מבלונד. ליידי גאגא ירוקה, קייטי פרי ורודה, ריהאנה אדומה ואפילו סקרלט ג'והנסון נטשה את המחנה. הבלונד הוא נחלתן של מי שלא יודעות אחרת, אלה שלא משכילות לרקוח לעצמן גוון ראוי ואינדיבידואליסטי מספיק. הבלונד הוא הנוסחא הישנה המחכה לקאמבק הבא שלה. 

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube