בקר ב ארכיון

ZOOZ L'a Radio  בשיתוף קול הקמפוס

איך אפשר בכלל להתחיל לבחור רק שלושה מבין שלל אלבומים פורצי דרך ברוק הישראלי לאורך 50 השנים האחרונות, איך אפשר בלי האלבום של תמוז, שהופק ע"י לואי להב שחזר מאמריקה ושינה פה את כל התפיסה לגבי הפקת רוק, או בלי אחרית הימים המפרוגריסיביים, הג'ינג'יות האלקטרוניים , בלי קסטות הלואו פיי הנהדרות של פוליאנה פראנק או נושאי המגבעת, בלי הרוק הכה ישראלי של בנזין הראשון או הפופיות הרוקית של תיסלם, בלי כרמלה, משינה, זקני צפת ואפילו יאפים עם ג'יפים או התפוחים, אבל אם בכל זאת תצמידו אקדח לראשי ותכריחו אותי לבחור שלושה בלבד, אלה יהיו הבחירות שלי:

פוזי, אריק איינשטיין, 1969

"אלבום הרוק העברי הראשון", כך מגדיר יואב קוטנר את פוזי, ולא בכדי. כאן נכנס הדיסטורשן העברי הראשון, כאן יש שירה המוקלטת בצעקות, קיימת השראה מהביטלס (כולל תרגום לשיר שלהם) וגישה מאוד משוחררת של יצירה. מדובר על נקודת מפגש קריטית בקריירה של איינשטיין, עם כל הגורמים שיעצבו את יצירתו גם בעתיד. מצד אחד יש פה עדיין שירים מאוד שורשיים וארצישראליים, כולל לחנים של שמוליק קראוס, חברו לחלונות הגבוהים, יש פה כמובן את תחילת הקשר עם שותפו המשמעותי להמשך, שלום חנוך. אך בנוסף, קיים המפגש המוקלט הראשון עם להקת הצ'רצ'ילים, כולל תרגום לשיר שלהם, וקיימת הנגיעה הפסיכדלית בלחניו של מישה סגל, איתו החלה העבודה על אלבום זה. בהחלט האלבום החשוב ביותר בגיבוש הסאונד של הרוק הישראלי מאז.

אהוד בנאי והפליטים, 1987

קלאסיקת בכורה ישראלית מופתית שהזניקה את הקריירה המפוארת של אחד המוזיקאים המופלאים שלנו. מעבר להיותו אלבום מסע מחאתי ואישי מאוד, יש כאן גישה חדשה של הפקה מוזיקלית: "שילוב מקורי של מקצבים וצלילים מזרחיים עם רוק גיטרות מערבי, הרמוניות שנות ה-60 ו"גל חדש" בריטי, אווירה גלילית עממית עם דחיסות עירונית" (י.קוטנר במומה). את כולם איחד בכשרון רב הגטריסט והמעבד של האלבום, יוסי אלפנט זצ"ל, שבאותה תקופה התחבר לניו ווייב ובעיקר לאמן לויד קויל. גם נוכחותם של הפליטים, עם סמטנה, זייד הלוי, אפרת וגולדברג, (עוד צדיק שבינתיים עזב אותנו לעולם שכולו סנייר) אלמנטרית לסאונד הכה ייחודי של היצירה, אשר מאז ועד היום נשארה צלולה ונטולת שכפול גם בהפקה וגם ברעיונות שהיא מבטאת.

סימנים של חולשה, ברי סחרוף,  1.1.94

אלבום הסולו השני של ברי סחרוף, בו הוא התנתק לאותה תקופה מהשותפות הפורה עם פורטיס, נעשה בצורה אמיצה עם שותף צעיר בשם רע מוכיח, שהביא את מהפכת הסימפולים והאלקטרוניקה לרוק הישראלי בצורה הישירה והמלאה, שעד אז רק ביצבצה בכמה יצירות בודדות ופחות משפיעות. סחרוף ומוכיח הלחינו, הפיקו וניגנו יחד את רוב שירי האלבום, שבישר על המעבר של ברי מהחתיך שמנגן עם פורטיס, לאמן יוצר חשוב ומרכזי ברוק הישראלי. מעבר שהושלם באלבום הבא, אך עדיין, המפגש הזה בין הלופים לכלים המוכרים, הוליד עושר צלילי ייחודי ומרתק, אסתטי, חושני ועוצמתי בטירוף שלא התקיים ברוק המקומי. לא סתם האלבום הזה נחשב בעיני רבים כאלבום הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים.

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube