בקר ב ארכיון

“אתה הוא מה שאתה משתף" היא הטענה המרכזית בספרו של לידביטר שחקר את התופעה שהוא הגדיר כ"חדשנות המונית, לא ייצור המוני". 

הרשת מתחילה להיות מעניינת מבחינה סוציאלית כשהיא הופכת להיות משעממת מבחינה טכנולוגית. כשהכלים המרכזיים ברשת הפכו לפשוטים לתפעול היצירתיות החלה לחגוג. הרבה מזאת ניתן לזקוף לזכות מילה קסומה אחת – שיתופיות. מושג זה והתהליך שהוא עבר וממשיך לעבור עומד במרכז ספרו המרתק של צ'ארלס לידביטר, We Think.

 הספר שיצא לראשונה לפני עידן ועידנים (2008) נכתב ונערך מחדש ע"י לידביטר ועוד 257 משתתפים נוספים. נאמן לטענתו כי יצירתיות מגיעה לשיאה כשהיא נעשית בצורת דיאלוג, הוא העלה לרשת חלקים נכבדים מספרו בקוד פתוח. אנשים נכנסו, ערכו, שינו, הוסיפו, הצביעו על הכשלים ולרוב שיפרו ודייקו את רעיונותיו של לידביטר לא רק במשמעותם אלא במהותם. לידביטר בוחן את מקומו של האינדיבידואל בתהליך היצרני של המאה החדשה.

 בניגוד להוגים אפוקליפטיים ממאות קודמות, הוא אופטימי. אל מול סלעי הענק שהם תאגידי המדיה המסורתיים, לידביטר מתעכב על חלוקי הנחל שמתרבים בקצב מטורף ושוטפים את חופי התקשורת – אנחנו.

הסיבה? ניחשתם לבד: שיתופיות. אנחנו משתפים ומשתתפים, פועלים ולא צורכים פאסיבית את מה שמועבר מבעד לפילטרים אינטרסנטים של הסלעים הגדולים, שמשתפים רק אם יש להם אינטרס כלכלי.
הסלעים מתפוררים, חלוקי הנחל מתרבים. המטפורה הזו לא מקרית. בניתוח מבריק של מציאות התקשורת של שנות השמונים אל מול זו של היום, לידביטר עומד על כוחו של לייק, של תגובה לפוסט, של בלוג שסוחף אחריו מיליונים, של אתרים מרכזיים – חלוקי נחל במהותם האינדיבידואלית – אשר לא רק מאפשרים לחלוקי נחל אחרים להמשיך להיות כאלו, אלא נותנים בידיהם כלים נוחים פשוטים לתפעול בדרך להרים קול ולהשתתף במשחק. להיות כוח יצרני יצירתי ולא רק צרכני.

 לידביטר ממפה חמש קבוצות דעה שמתייחסות לעתיד האינטרנט ובוחן את הטיעונים של כל צד לחיוב ולשלילה.

החל ממציאות הענן שתופסת תאוצה בימים אלו – מקום וירטואלי ברשת בו כל המחשב האישי שלך נמצא, דרך אלו שרואים ברשת ככוח, אבל כזה מוגבל לחיים האמיתיים, רחוקה מאד ממה שנדמה לנו כטבע שני, מתנגדיהם שחורצים כי הרשת כבר מיסדה עולם חדש שמייתר מקצועות כמו עיתונאים, ספרניות, בתי דפוס מורים ואקדמאים שסוגרים את הרשימה.

הקבוצה הרביעית רואה בשוק הפשפשים הענקי, בחנות הכלבו שמביאה דברים היישר לבית, באלבום התמונות, בעיתונים האישיים ובאינציקלופדיה שכל אחד יכול לתרום לה כוח היוצר גיוון נוסף בכל פעם מחדש עבור וע"י משתתפיו, ומסיים כמובן בפסימיסטים החוששים מהכוח האגור ברשת ומניצולו לצורכי טרור חדש, החל בדואר זבל  ועד כלי נשק המוניים המיוצרים בקלות בלתי נסבלת. בכל התיאוריות, אגב, האינדיבידואל הוא כוח מרכזי ולא רק מספר. הוא מזיז ולא רק זז עם העדר.

 את שבעת פרקיו של הספר מאפיינת אבחנתו המדויקת (עדיין) של לידביטר לגבי המאה הנוכחית. אם קודמתה הייתה מאה יצרנית, כזו שכיוונה ונלחמה לפחות פעמיים על הזכות לייצר ולמכור לכמה שיותר אנשים, המאה ה-21 היא כזו שמקדשת את יצירתיות ההמונים. הם אלו שלקחו את ההיררכיות המסורתיות ופירקו אותן בקליק.

הספר כתוב בלשון רהוטה ופשוטה, מבלי להסתבך יותר מדי אך גם מבלי לרדד את המסר.
לידביטר משתמש במקרי מבחן אמיתיים מסביבתנו הקרובה (יוטיוב, פייסבוק וטוויטר) ומאלו שעד לא מזמן היינו מסתובבים בהן (מייספייס וכד').

חלק מהדברים שלידביטר בוחן הם הכרחיים לאינדיבידואלים שחיים בזמנים כאלו, זמנים מודרנים כפי שקראו להם פעם.

לכתבה במגזין

Charles Leadbeater  We-Think: the power of mass creativity

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube