בקר ב ארכיון

התערוכה "גוף הדברים" מציגה  שלושה בתי אופנה עצמאיים היוצאים נגד הזרם המרכזי: בלס, בודיקה וסנדרה בקלונד. אוצרת, זואי ריאן.

אוצרת אחראית: מאירה יגיד-חיימוביץ

התערוכה מעלה לדיון אופני עשייה וייצוג של זהויות באמצעות בגדים. ביקורת על המחזוריות של "שיטת האופנה" ומנגנוני הייצוג וההפצה שלה, לצד מגמות חתרניות בתעשיית האופנה, הואצו בשלהי שנות ה-90 למאה ה-20 על בסיס חלחולים מיפן ומבלגיה. הצגת אופנה (אם של תפירה עִלית ואם של ביגוד "מוכן ללבישה") במעוזי השן של ממסד האמנות מציבה אתגר מיוחד, שהרי יש בעניין מן הסתירה הפנימית: האופנה היא מין כמוסה סוציולוגית של רגע ההווה, ואילו המוסד המוזיאלי מייצג זמן אִטי ודחוס. האם ביכולתה של  תצוגה כזו לשמר את התכונה הרוטטת של האופנה כצורת תרבות בלי להפוך אותה לרוח רפאים? כיצד לשמור על ההוויה הפרפורמטיבית של האופנה בתוככי המוזיאון?

Bless

בלס נוסדה ב-1997 על ידי המעצבת הגרמנייה אינס קאג והמעצבת האוסטרית דזירה הייס. מאז החלו לשתף פעולה ב-1997, פיתחו קאג  והייס אסטרטגיה מושגית של עיצוב והפצה, שתכליתה לעורר לחשיבה מחודשת על החפצים המשמשים אותנו בחיי היומיום. עבודתן עוסקת בשיבוש ובדקונסטרוקציה - בחיבור ובפירוק של בגדים ומוצרים חדשים ומשומשים, בהוצאת חפצים מהקשרם המקורי, בהחייאה של טכניקות עשה זאת בעצמך, ביחסי אובייקט-משתמש - וככלל היא קשובה לסדר היום החברתי-פוליטי ומגיבה עליו. הקולקציות מגובשות על פי נושאים, למשל בגדים המגינים על לובשיהם, אביזרים התומכים בפעולות של יומיום וכיוצא בזה.

Bless
German, founded 1999
(Ines Kaag (German, born 1970) and Desiree Heiss (German, born 1971

Boudicca

זואי ברואץ' ובריאן קירקבי, שניהם בוגרי המחלקה לאופנה באוניברסיטת מידלסקס באנגליה, הקימו את בודיקה ב-1997 בלונדון, שהיתה עדיין זירה מנומנמת במפת האופנה העולמית. בשנים הראשונות הציגו בחללי תצוגה של אמנות ואופנה, ואחר כך הוזמנו להציג בפריז במסגרות תצוגה של תפירה עלית. כיום הם מציגים שתי קולקציות בשנה של בגדים "מוכנים ללבישה" בחדר תצוגה בפריז, ועבודתם מוצגת גם בתערוכות אמנות ובפסטיבלים של תרבות עכשווית, סרטי אופנה ומוזיקה.
הסביבה של בודיקה היא מרחב של סרטוני וידאו, מסות מצולמות או מונטז'ים של נרטיבים ודימויים מרובדים, רצפי חלום מציאות השואבים מריבוי של דיסציפלינות וביטויים של ההוויה האנושית. במרחב זה הגוף האנושי הופך לתיאטרון של דימויי גוף היברידיים, אנימציה ממוחשבת וטקסטים פואטיים, לרקע פסקול שבין הקלאסי לאלקטרוני-פסיכדלי. המרחב הדרמטי המבוים הזה מציף את הצופה באסוציאציות המערבלות מיתוסים קלטיים על נשים חזקות, מבנים חברתיים של יחסי כוח ושליטה, רגעים אקסטטיים של תשוקה ועצב ופראיות וטירוף ומיניות נוודית-הטרוגנית – ביטויים שונים של המודחק ברמה האישית והתרבותית.

 

Sandra Backlund

סנדרה בקלונד השוודית פתחה את הסטודיו שלה ב-2004. ב-2007 זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לאופנה וצילום המתקיים למעלה מ-20 שנה בווילה נואיי שבדרום צרפת, ומנקז אליו את מיטב הכשרונות הצעירים.
הסביבה של סנדרה בקלונד אופפת את הצופה בכוריאוגרפיה של סריגים טקטיליים, מחזורים-מחזורים של סדרים וקשרים הרוויים באסוציאציות מגדריות ומשדרים תחכום ומורכבות. אסתטיקת התקריב של תצלומי הסריגים, שיצר הצלם השבדי אולה ברגנגרן, מייצרת חריגה מז'אנר צילום האופנה לדורותיו. תצלומיו של ברגנגרן מחוללים תמורה בתפיסת הבגדים, שנדמים לרגע כעצמים מופשטים.

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube