בקר ב ארכיון

ZOOZ  L'a Radio  בשיתוף קול הקמפוס

(The Byrds – Sweetheart of the Rodeo (1968

סיפורו של Sweetheart of the Rodeo, אלבומם השישי של הבירדס, הוא סיפורו של גראהם פרסונס, דמות שנויה במחלוקת ומוזיקאי אנונימי שחי כמו רוק סטאר מבלי להיות כזה.
קית ריצ'ארדס מהרולינג סטונס, שהיה חברו, סיפר שפרסונס היה אנציקלופדיה מהלכת והכיר כל שיר קאנטרי טוב שנכתב. תשוקתו לקאנטרי ואישיותו הסוחפת שכנעו את חברי הבירדס להקליט את האלבום שנחשב לחלוץ הז'אנר רוק-קאנטרי, הגדרה שפרסונס תיעב.
למרות שהיה רק על תקן נגן קלידים וגיטרה שכיר, הבירדס נתנו לו יד חופשית ופרסונס לקח אותה עד הסוף, מה שהוביל לאלבום שפתח את ראשם של רבים למוזיקת קאנטרי ושבר הרבה מהסטיגמות שהיו לגביה.
למרות מעמדו המיוחד בהיסטורית הרוק, מדובר באלבום הכי פחות נמכר של הבירדס באותה תקופה. פרסונס מת בגיל 26, ממנת יתר של סמים ואלכוהול וגופתו נשרפה בג'ושוע טרי בקליפורניה, כבקשתו. הוא ניגן עם הבירדס במשך תקופה קצרה אך השאיר חותם גדול בחיבור בין הרוק לקאנטרי, וצלילי הסלייד של גיטרת הפלדה שלו נשמעים מהאיגלס ועד הסטונס.

(The Animals – The Animals (American Album 1964

האנימלס מתיוגים כחלק מהפלישה הבריטית של להקות שכבשו את המצעדים בארה"ב ב-64. אותן להקות מצאו את הבלוז בפח הזבל של אמריקה והפכו אותו לתרבות. הן גילו שם זעם, מחתרתיות ואמת. האנימלס החיו את "בית השמש העולה", אחד משירי הפולק העממים החשובים.
הם הגיעו אל השיר דרך הגרסה הרזה של בוב דילן שהקליט אותו לאלבומו הראשון. הביצוע שלהם שפותח את האלבום, השאיר את דילן ואת כל סצנת הפולק עם פה פעור. דילן סיפר שבפעם הראשונה ששמע את השיר ברדיו הוא קפץ במושב של הרכב. למרב האירוניה, הוא הפסיק להופיע עם השיר כיוון שהאשימו אותו בגניבה, והשמועה אומרת שזה היה מה שדרבן אותו לחבר את הפולק לחשמל.
האנימלס שינו את השיר מהיסוד והציגו את המסורת האמריקאית לעולם חדש. ההמונד המשתולל, הגיטרה שמפרקת את האקורדים באחת מהפריטות שכל גיטריסט למד לנגן איתה, והזמר אריק ברדון – איש לבן עם נשמה שחורה שבקולו ניתן לשמוע את המימד החייתי באדם.

Bert Jansch- Bert Jansch – 1965

אשף הגיטרה האקוסטית הבריטי, ברט יאנש, הוא מוזיקאי של המוזיקאים. הקהל הרחב בקושי הכיר אותו אבל הוא השאיר את חותמו על גיטריסטים רבים וגדולים. בשונה מוירטואוזים אחרים, יאנש כתב גם מלודיות ואלבומו הראשון הוא שילוב מושלם בין טכניקה לנשמה ובין פריטה מדויקת למלנכוליה קודרת.
ללא יאנש הרוק שהתפתח בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת היה נשמע אחרת. את הגיטרה שלו אפשר לשמוע במוזיקה של ניק דריק, הביטלס, דונובן, ג'ימי פייג' וניל יאנג, שהגדיר אותו כ"הנדריקס של הגיטרה האקוסטית".
אחד מהשירים באלבום הוא הגרסה של יאנש ל- Angie, קטע אינסטרומנטאלי שכל גיטריסט שניגן באותן שנים היה חייב ללמוד. מייק אולדפילד למד לנגן גיטרה דרכו ופול סיימון הקליט אותה לאלבום The Sound of Silence.
כבר באלבום הראשון של לד זפלין ניתן לשמוע את ההשפעות החזקות של יאנש בקטע Black Mountain Side. פייג', שצפה בהופעה של יאנש, תיאר אותה כ"רסיטל של גיטריסט שניגן מוסיקה חדשנית שלא ניתנת לזיהוי".

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube