בקר ב ארכיון

גרוב זו אמנות שפותחת בפניך עולם שחוצה את גבולות הביקורת והשכל

בנאדם שנותן לך גרוב הוא בדיוק ההפך מבנאדם שאומר לך איך לרקוד, הוא מישהו שמוביל אותך לריקוד כי הוא רוצה לחוות אתך את הרגע. גרוב זה כשאתה מאחד לעבודה, והחבר שלך לא מסתכל עליך במבט של הבוסית שלך, אלא מנסה להרגיע. גרוב זה לנסוע עם חברה שלך על הטוסטוס, ופתאום היא מרכיבה אותך. ללהקת Can, להקת רוק מתקדם גרמנית, יש שיר בשם "Vitamin C" מתוך אלבום בשם "Ege Bamyasi". יש שם הרבה גרוב. אבל גם זמר שיושב על הבר במעין חמרה בשם Arik`s, ברחוב מטלון בשכונת פלורנטין בתל אביב, איש מבוגר, שמן (אגב, מדובר באבא של איציק כהן מבנות פסיה), שעושה קריוקי לשירים מרגשים של אלביס בצורה הכי מחויבת שיכולה להיות, ויש לו קול מדהים שמזכיר את לואי ארמסטרונג – זה גרוב. כי גרוב זו מילה נרדפת ל- In. וכל אמנות שהיא In פותחת בפניך עולם שחוצה את גבולות הביקורת והשכל. כי גרוב זה לא בהכרח בסים שמנים ומקצבים עגולים. הרי לבטי דייויס – תשאלו את הגברים שהיו איתה: מיילס דייויס, ג'ימי הנדריקס וסליי סטון – היו חיים מלאים בשפיצים.

Betty Davis

"Nasty Gal"

היא שואגת כמו שטינה טרנר מצליחה רק לעתים נדירות, יש לה חוש אופנה פוטוריסטי שלא היה מבייש את דייויד בואי, ורשימת הגברים שהייתה איתם כוללת את מיילס דייויס, ג'ימי הנדריקס ואושיית הגרוב סליי סטון. היא דיוות fאנק אמריקנית עם גרוב נוטף, קוראים לה בטי דייויס, ובאמצע שנות השבעים ספק אם הייתה אישה לוהטת ממנה. דייויס לא המשיכה להקליט אחרי גיל 34, אבל השאירה חותם מוזיקלי ויצרה שפת סלנג ייחודית, שאפילו זמרות כמו מייסי גריי יכולות רק לחלום לשחזר, שלא לדבר על כוכבניות ראפ והיפ הופ משנות התשעים, שהשאילו את הממד הפלרטטני-מתגרה של דייויס, אבל הפכו אותו לגרוטסקה.

Booker T. & The M.G`s

 “Green Onions"

להקת הריתם אנד בלוז האינסטרומנטלית והסופר-משפיעה הזו מממפיס, החלה את דרכה כלהקת הליווי של ווילסון פיקט ואוטיס רדינג. באמצע הסיקסטיז Booker T. & The M.G`s היו מודל לחיקוי של כל להקת ריתם אנד בלוז בעולם. הם היו מהראשונים להגשים את חזונו של לותר קינג: הלהקה הונהגה על ידי הקלידן האפרו-אמריקני בוקר טי, וניגנו בה מוזיקאים לבנים לצד מוזיקאים שחורים, ביניהם אייזק הייז. הם ייצרו המון להיטים, חלקם מקוריים וחלקם גרסאות כיסוי, המוכר מביניהם הוא דווקא "בצל ירוק" הפשוט יחסית, שהפך להיות ה-להיט ריקודים של כל מי שתופס את עצמו אדם בעל גרוב.

James Brown

"Please, Please, Please”

גרוב הוא התבנית שעליה חוזרת חטיבת הקצב כדי להעביר תחושה קצבית, לפעמים מרגיעה, בדרך כלל מרקידה או מקפיצה. מבחינה מופשטת יותר, הגרוב הוא אווירה או תחושה המוקרנת מחטיבת קצב שמרגישה את המוזיקה, ומבינה את המשמעות שלה. מוזיקאים יכולים להשתמש בביטוי "איזה גרוב מדהים יש ליצירה הזאת" כדי להדגיש שליצירה יש תבנית ריתמית טובה, או שהיצירה מעבירה תחושה ריתמית מעניינת, מושכת ומרגשת, לעתים עד כדי קהות חושים. ג'יימס בראון של השנים הראשונות הוא כל הדברים שמסבירים מהו המקום שמעבר למילים – מהו הגרוב.

  Jean Jacques Perrey

 "Moog Indigo"

אחד המושגים הכי שגורים בהקשר של גרוב הוא המושג "Rare Groove". "גרוב נדיר" הוא אלבום או סינגל שיצאו בפורמט ויניל בהוצאה מוגבלת לפני שנים, ולכן קשה מאוד להשיגם. הוא מקור השראה לא רק לחובבי הז'אנר, אלא גם למפיקים (בעיקר מפיקי היפ הופ) ויוצרים, שמחפשים להעשיר את הסאונד שלהם בהומאז' לגרוב פורץ דרך. הביג ביט הניינטיזי פאטבוי סלים מיקסס מחדש את פנינת הגרוב הנדירה E.V.A שהוקלטה בשלהי הסיקסטיז על ידי מוזיקאי צרפתי בשם ז'אן ז'אק פרי. המוזיקה של פרי היא "space age pop", היא נוצרה בהשראת עידן המסעות הראשונים לחלל, וניסתה (לבסוף הצליחה) לדחוף קדימה את המוזיקה האלקטרונית בתור מוזיקה פופולארית. את הצליל הספייסי-עתידני, השיג פרי באמצעות שימוש מסיבי בסינתיסייזרים מבית חברת Moog.

Manfred Hubler 

Vampyros Lesbos Soundtrack

“Sexadelic Dance Party”

לאחד הקטעים הכי גרוביים בהיסטוריה של המוזיקה המוקלטת קוראים "האריות והמלפפון", והפיק אותו שם שלא שמעתם בחיים שלכם: מנפרד הבלר. המבלר הוא מלחין ומנצח גרמני שהוזמן לכתוב פסקול לסרט ערפדים סקסי בשם "Vampyros Lesbos" אשר צולם ב-1970 במסגרת קו-פרודוקציה מערב גרמנית/ספרדית. התוצאה הייתה מגוון קטעים שבישרו את הטריפ הופ ואת האסיד ג'אז ביחד: קוקטייל גיטרות פאז שנמזגות לתוך מקצב תופים עגול וקופצני, אורגנים הזויים וסיטארים שפוגשים קולות מרחפים. האלבום הכה מומלץ הזה יצא מחדש באמצע שנות התשעים, וזכה סופסוף להערכה המיוחלת.

T.Rex

"Dandy In The Underworld"

 ב-1974, כשמארק בולאן (סולן להקת T.Rex הלונדונית) שר את השורה "I am the groover, honey", מלך ההטבעות הלבן של הNBA  בלייק גריפין עוד היה רחוק מלהיות בתכנון. ובכל זאת, 15 שנה לפני שכוכב כדורסל לבן הראה שהוא יכול לנתר לסל גבוה יותר ממייקל ג'ורדן, מארק בולאן, שנולד כמארק פלד למעמד בינוני גבוה ברובע הקני הלונדוני, הוכיח שלא חייבים לגדול בגטו כדי לייצר גרוב. בולאן כתב את השיר "The Groover" בשיאה של תקופה שבה סיסמאות כמו "Black is beautiful" היו נפוצות, הקולנוע האמריקני השחור ותנועת הפנתרים השחורים בארצות הברית היו דומיננטיים, ונדמה שאפילו צביקה פיק שילב בונגוס ומוטיבים אפריקניים במוזיקה שלו. מבחינתו של בולאן, מה שהחל באמצע הסיקסטיז כפולק פסיכדלי אקוסטי, הפך עשור מאוחר יותר לחגיגת רוקנרול f אנקית הכוללת חטיבת זמרות ליווי אפרו-אמריקניות וקלידים עם מוטיבים של דיסקו. אחת הזמרות, גלוריה ג'ונס, הייתה אשתו של בולאן, ושרה ראשונה את להיט הסול האלמותי "Tainted Love" המזוהה עם Soft Cell. גם לקראת מותו הטראגי ב-1977, בולאן לא ויתר על שירים שהטייטל שלהם מכיל את המילה  "Groove”.

 The Jon Spencer Blues Explosion

"Acme"

להקת Deee-Lite ניסחה את כל העניין בלהיט הגדול שלה מ-1990: "Groove Is In The Heart". הגרוב הוא אכן בלב, לא בצבע העור. בסרט "גברים לבנים לא יכולים לקפוץ" (סרט על כדורסל רחוב), בחור לבן בגילומו של וודי הארלסון מוכיח שהוא יכול לקפוץ ולהטביע לפחות כמו כוכב הכדורסל-רחוב האפרו-אמריקני שווסלי סנייפס משחק. ובדיוק על זה מבוסס הגרוב של להקת הבלוז אקספלוז'ן. באלבומים הראשונים של הלהקה הצליח הגיטריסט ג'ון ספנסר להשיג את הגרוב שלו באמצעות הרכב מינימליסטי ביותר, וללא אחד הכלים שהכי מזוהים עם גרוב – גיטרת הבס. ב-1998, כשיצא האלבום השישי של הבלוז אקספלוז'ן, "Acme", ספנסר כבר היה בית ספר לסטייל של הפקה מוזיקלית. למרות שלאלבום יש לא פחות משישה מפיקים, מקצבי היפ הופ מרוסקים, וכל מיני סמפולים וצפצופים, עדיין נותר בו הגרוב הבסיסי של הטריו המרתק בלוז אקספלוז'ן. לא תמיד גרוב הוא שני פטיפונים ומיקרופון, כמו ששר בק בשעתו, לפעמים כל מה שצריך הוא שני גיטריסטים ומתופף.

 The Rock Steady Crew

"Ready For Battle”

אחד הלהיטים של קולקטיב הברייקדאנס The Rock Steady Crew שהוקם בברונקס בניו יורק ב- 1977, נקרא"Hey You" , והטקסט שלו מכיל המון מילים שמספרות את ההיסטוריה של הגרוב: "RockSteady" הוא ז'אנר ג'מאייקני שנוסד ב-1962, הושפע מהסקא הג'מאייקני ובישר את הרגאיי; "Boogaloo" הוא ז'אנר מיד-סיקסטיזי אמריקאי שהתפתח מריקודים של טינאייג'רז קובנים ופורטוריקנים בניו יורק; "Digital" המילה הפותחת את השיר וחוזרת מספר פעמים, מסמלת את עידן הראפ וההיפ הופ ששטף את תעשיית המוזיקה בשנות השמונים והתשעים.  כדור השלג הלוהט של הcrew  החל להתגלגל ב-1982, כשהופעה עם הדיג'יי האייקוני Africa Bambaataa סידרה לרקדנים חברי הלהקה להופיע בסרט "פלאשדאנס". ההופעה בסרט הובילה לחוזה הקלטות בלייבל "וירג'ין", ומשם הדרך ל"ענפים" גם ביפן, אנגליה ואיטליה הייתה קצרה. הקולקטיב הפך לתמנון עולמי. לא עבר הרבה זמן והקולקטיב התפרק, אבל בהחלט הפך לאגדה.

 

 

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube