בקר ב ארכיון

מושון זר אביב, רועי צנזה וערן הדס שלושה אנשי מדיה עונים על שלוש שאלות זהות

  •  מה להערכתך יצר את העניין המרובה במציאות וירטואלית בשנות ה-80 ותחילת ה-90?
  •  ברשתות החברתיות של העידן הנוכחי, נראה שאנשים מעדיפים 'להיות עצמם' – או לפחות  גירסה משופרת של עצמם. האם במציאות חדשה זו, אין מקום למציאות וירטואלית?
  •  איך, לדעתך, תיראה המציאות הוירטואלית בשנת 2030?

בסוף שנות ה-80, עוד בטרם פלש האינטרנט לכל מקום, רחש וגעש עולם התרבות הדיגיטלית סביב העניין בטכנולוגיה אינטראקטיבית אחרת: המציאות הוירטואלית.

סרטי מדע בדיוני הוצפו בדימויים של עולמות וירטואליים, שכרטיס הכניסה אליהם הוא חליפות מחווטות ומשקפיים כהים, והמושג 'מציאות וירטואלית' – VR – התבסס בועידות טכנולוגיה. אולם מהר מאוד התברר, שהרצון לשוטט בגוף הפיזי במרחב דימיוני ותלת מימדי ובאינטראקציה וירטואלית עם אחרים, נתקל בקשיי מימוש טכניים – יכולות עיבוד מידע לא מספקות וכבדות המיכשור האלקטרוני.

כיום – למרות שאנו נמצאים בעידן מהיר הרבה יותר, המאופיין ביכולות עיבוד מידע וחישוב משופרות ואמצעים אלקטרוניים זעירים וקלים – נראה כי העולם הטכנולוגי עבר לעיסוק בתחומים אחרים. נסיונות ההחייאה של עולמות וירטואליים גראפיים כ- Second Life או שייקר הישראלי, שונים מהותית מהחזון שקרא להטמעה מלאה של 'האני' במרחב הדמיוני יציר המחשב. האם בתנאי מציאות זו, ניתן להכריז על מותה של המציאות הוירטואלית?

 מושון זר אביב, מעצב, מרצה ואקטיביסט מדיה בתל אביב וניו-יורק. לימד ב- Parsons ,NYU, שנקר ובצלאל ומייסד שותף של סטודיו "שועל".

 רועי צנזה, עמית מחקר במרכז לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל-אביב. כותב על מדע, היסטוריה ופילוסופיה לסיינטיפיק אמריקן, "בלייזר" ומגזין הטכניון.

 ערן הדס, מתכנת ומנהל בתעשיית ההיי-טק, משורר ואמן-רשת.

לכתבה האינטראקטיבית המגזין 

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube