בקר ב ארכיון

"העתיד כבר כאן, רק הוא לא מופץ באופן שווה" (ווליאם גיבסון הוגה הסייברספייס)

The author probes the search engine's spooky utility, in between tweets promoting his new novel, "Zero History"

כשה"אני" הביולוגי נגמר איכן המחשב האלקטרוני מתחיל? 

כולנו יודעים לעשות את ההבחנה הברורה בין גוף האדם ובין הטכנולוגיה. אנו נעזרים בכלים ממוחשבים כמו GPS, טלפון סלולרי ואוזניית ה-BlueTooth, צמודים אליהם ואף תלויים בהם באופן יומיומי, אך למרות השימוש ההולך וגדל, עדיין מסוגלים לסמן היכן ה"אני" הביולוגי נגמר והיכן המחשב האלקטרוני מתחיל. בשנים האחרונות מדענים וחובבי טכנולוגיה רבים ברחבי העולם פועלים כדי לטשטש גבולות פיזיים אלו. בעידן של טרנס-הומניזם בו בני אדם יוכלו לשדרג משמעותית את תכונותיהם האנושיות, יחד עם אמונה בתיאוריית הסינגולריות של יצירת בינה מלאכותית המשדרגת את המוח האנושי, מופנים תקציבים רבים למחקרים ניסיוניים העוסקים בחיבור הפולשני של שבבי המחשב לגוף האדם וליצירת רשתות תקשורת הכוללות לא רק מחשבים וגאדג'טים אלא גם איברי גוף חיצוניים ופנימיים. מה יקרה ביום בו האדם והמחשב יתאחדו לגוף אחד? להלן רק מספר קטן של דוגמאות מייצגות.

כף היד – שבבי RFID

לפני כמה שנים החלו דיווחים באינטרנט על צעירים שבוחרים להשתיל לכף ידם שבב מסוג RFID. מדובר בטכנולוגיה המאפשרת תקשורת לטווחים קצרים. על ידי הצמדת כף היד לקורא RFID – ניתן לשאוב את המידע הנמצא בו או לחילופין להכניס מידע חדש. השבב יכול לאגור את הסיסמאות הסודיות, לשמש אמצעי זיהוי ביומטרי לפתיחת דלתות, להכיל מידע רפואי אשר יקרא על ידי רופאים במצב חירום ועוד. מספר השימושים בו רק הולך וגדל. מחירו של שבב RFID עשרות דולרים בודדים, הניתוח פשוט ולכאורה חסר סיבוכים וניתן לצפות שעם הזמן מספר המשתמשים בו ילך ויגדל. בעמותות למען פרטיות האדם יצאו במתקפה על "שבבי הריגול" וביחד עם פורומים נוצריים דתיים הם מנסים להלחם בתופעה שנשארת לעת עתה למשוגעי טכנולוגיה בלבד.

זרוע – טלפתיה גופנית

הסופר והמדען קווין וורויק החליט לערוך ניסוי אישי, בו התקין אלקטרודות בזרוע שלו ובזרוע של אשתו. וורויק יצר גירויים עצביים, שפורשו על ידי האלקטרודה בזרועו והועברו דרך האינטרנט האלחוטי לזרוע של אשתו, וזו זיהתה את הגירויים העצביים כאילו הגיעו מגופה שלה. משמעות הניסוי של וורויק הייתה יצירת טלפתיה גופנית שמעניקה למעשה את יכולתו של אדם להרגיש מה עובר בגוף, או לפחות במערכת העצבים, של האדם המחובר לו. האם זה מה שיעזור לפתח אמפתיה מחודשת בין בני זוג? זו כבר שאלה אחרת.

עור – עור אלקטרוני

בימים אלו מפתחת חבורת מדענים באוניברסיטת ברקלי גרסה אלקטרונית של עור אדם על ידי מארג של שבבי חישה מיניאטוריים. העור האלקטרוני יהיה רגיש פי 1000 לגירוי מגע ויוכל להבחין בצורה משופרת בין עצמים ותחושות. כמו כן ניתן יהיה להלביש את העור האלקטרוני על גבי פרוטזות כדי להעניק להן תחושת מגע ואף לחברו לרובוטים כדי להביאם לידי אחיזה יציבה של עצמים מבלי לשוברם.  העור האלקטרוני אינו רגיש לבקטריות או לפציעות שטחיות כך שניתן יהיה להיפרד לשלום מכל חתכי הנייר למיניהם.

עין – מחזירים את הראיה לעיוורים

רבים אינם מודעים לכך אך ה"איבר הרואה" בגוף האדם הוא המוח ולא העין. העין היא החיישן שבאמצעותו מגיע המידע הוויזואלי אל המוח. כעת מדענים גרמנים מנסים להחליף את החיישן הביולוגי בחיישן אלקטרוני שיחובר ישירות לעצבי הראיה במוח. הבטחת המחקר היא להעניק יכולת ראיה ברמה חלקית או ברמה מלאה לעיוורים שעיניהם פגועות. בניסויים שמתקיימים כיום כבר מצליחים להחזיר יכולת הבחנה בצבעים, בצללים ואף באובייקטים גדולים. טכנולוגיה של חיישנים אלקטרונים מסוג זה תוכל בעתיד להוסיף גם שכבות ויזואליות של אינפורמציה למציאות ולהפכה למציאות מועשרת (Augmented Reality). בעזרת מציאות מועשרת זו כל עין תהיה גם מדריך צפייה חכם, המראה את חיצוניותו של אובייקט בליווי אינפורמציה נוספת עליו, כמו שם ותיאור.

מוח – הזזת חפצים בעזרת המחשבה

לפני שאנו מבצעים פעולה פיזית, המוח שולח אות לאיבר מתאים בגוף כדי להפעילו. מה קורה כאשר שולחים את האות מהמוח לתוכנת מחשב במקום לאיבר בגוף? מדענים רבים עובדים כיום על המצאת ממשקים שמחברים את המוח ישירות למכונות ולמחשבים. לדוגמא, טלוויזיה המעבירה ערוצים ללא מגע יד אדם. כל מה שאנו צריכים לעשות זה לחשוב על הפעולה בה אנו לוחצים על המקש והאות הרלוונטי יגיע לטלוויזיה ויעביר לתחנה אחרת. כאן מדובר בפיתוח חדשני של טכנולוגיות הקיימות כבר כיום, המאפשרות שימוש באלקטרודות חיצוניות המחוברות לראש, ללא כל צורך בניתוח, ושולחות את האות למחשב בעזרת האינטרנט. עלות התענוג היא כ-299 דולרים.

 לב/מרכז הגוף – Body Area Network

התקנים פולשניים אינם קונספט חדש, כך יוכל לדווח כל אדם שבגופו מותקן קוצב לב. אך מה קורה כשקוצב הלב מחובר ישירות לרשת האינטרנט? כשאנו מתחברים לאינטרנט זה מתבצע בעזרת שימוש ב Local Area Network (רשת מקומית). כיום מדענים שוקדים על פיתוח רשת גופנית, Body Area Network עם יכולות להתחבר לאינטרנט בעזרת התקנים שהושתלו בתוך הגוף. כך לדוגמא מקווים המדענים שקוצב הלב שיחובר לאינטרנט יאפשר מעקב אחרי בריאות החולה ואף יתריע על סכנות. אך מה יקרה אם אותו התקן יחטוף וירוס ממוחשב? האם אפשר יהיה לנטרל קוצב לב בעזרת שליחת סוס טרויאני ישירות אל תוך הגוף?  מחשבות אלו, יחד עם חשש הקיים מקרינה, מגבילות את היתכנות טכנולוגיה זו שנמצאת רק בחיתוליה.

רגל – רגלי רובוט

אם חלמתם אי פעם להיות קרל לואיס, החלק הזה הוא בשבילכם. מדובר על רגלי רובוט ממונעות  שבנה ג'ונתן הרסט מאוניברסיטת אורגון, התקן הקורא תיגר על הגבולות הקיימים בין רובוט לאדם אנושי. ה-Robo-Leg של הרסט מדמות את פעולות המפרקים האנושיים ברגליים, כך שהתנועה הנוצרת נראית כהליכה טבעית. בכך מאפשרת המצאתו של הרסט לגרום לרובוטים חדשים לנוע כמו אנשים רגילים. גם בעולם הרפואה החלו לבצע ניסויים דומים על ידי שימוש בפרוטזות, המאפשרות לכרותי רגליים לשחזר את הליכתם הטבעית.

לכתבה במגזין 

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube