בקר ב ארכיון

"יופי עתידי: שלושים שנות אופנה יפנית". התערוכה הראשונה באירופה שסקרה באופן מקיף אופנה יפנית אוונגארדית, החל משנות השמונים המוקדמות ועד לימינו. האוצר אקיקו פוקאי (Akiko Fukai), היסטוריון אופנה ומנהל מכון התלבושות של קיוטו (Kyoto Costume Institute), בשיתוף עם הבארביקן, הצליח לבחון את חוש היופי המיוחד המגולם בעיצוב התלבושות, ואת הרגישות הרבה של העיצוב היפני. האופנה היפנית השפיעה רבות על עולם האופנה המערבי בסוף המאה ה-20. איסי מיאקי, ריי קוואקובו ויוג'י ימאמוטו הגדירו מחדש את מושגי היסוד של האופנה, ויצרו שפה שהפכה שגורה בעולם האופנה כולו.

 

 בחלק אחד של התערוכה הופיעו יצירות של כל אחד מהמעצבים הגדולים, ולצדן יצירות של ג'וניה וואטנבה בסגנון ה"טכנו קוטור", ג'ון טקהאשי ודור חדש של מעצבים מהפכניים כגון טאו קוריהרה, פומיטו גאנריו, מטוהו, אקירה נאקה, מינה פרהונן ומינטדזיינס. חלק אחר הציג את העבודות תחת ארבעה נושאים המדגישים את הקווים החדשניים המשותפים לעיצוב היפני:

"In Praise of Shadows"

מציג את האהבה של המעצבים היפניים לגוונים מונוכרומאטיים, שמאפשרת התמקדות בפרטים ובטקסטורות במקום בצבעים ומתחברת לרגישות של האמנות היפנית לאור וצל ולכוחו של הצבע השחור.

 "Flatness"

מציג את החיבור והניגוד שבין השטוח לנפוח בעיצוב היפני. יצירת חלל בין הבד לגוף הוא ביטוי ל"מה" – מושג יפני המתייחס לעושר האנרגטי שיש בריק שבין אובייקטים.

 "Innovation and Tradition"

מראה את השימוש בגזרות ובטכניקות מסורתיות, בחינה, פירוק ושילוב בגזרות עכשוויות.

 "Cool Japan"

מציג גל חדש של מעצבים המושפעים מדמויות המנגה, סגנון "ההתחפשות" (cosplay) וה"לוליטה" שבולטים באופנת הרחוב הגבוהה ביפן.

Rei-Kawakubo-Comme-des-Garçons

ריי קוואקובו

Comme des Garcons

川久保 玲   Rei Kawakubo 

כוהנת האופנה ריי קוואקובו, בת 67, ייסדה את בית האופנה החתרני "קום דה גרסון" ומנהלת אותו בשותפות עם אדריאן יופה. יש לה תואר בלימודי אסתטיקה, היא מעולם לא למדה אופנה באופן מסודר, ונחשבת לאחת מגדולי המעצבים של זמננו. היא החלה דרכה בשנות ה-60, עבדה כסטייליסטית, וכתוצאה ממחסור בפריטים לטעמה החלה לעצב בעצמה.
כשהציגה לראשונה בפריז ב-1981 את הקולקציה "הירושימה שיק" הפתיעה את כל עולם האופנה המערבי עם הצבעוניות המונוכרומטית, הגזרות הדקונסטרוקטיביות, התיפורים החיצוניים והמראה ה"לא גמור", שהפך במהרה למראה שגור בעיצוב בעולם המערבי.

לדברי קוואקובו, שהתמחתה בפילוסופיה, הפנים חשוב הרבה יותר מהחוץ, ובעבודותיה הקונספט מוביל את העיצוב. היא אינה כפופה לחוקי האופנה או הטרנדים העכשוויים, עבודותיה נעות בין הפונקציונאלי ליצירת האומנות. היא עוסקת בנושאים במנעד רחב, החל מדמויות קרקס ועד למגבלות רפואיות.
קוואקובו מצליחה לשלב את הנושאים הקשים עם חוש הומור נהדר, וליצור מחומרים איכותיים מחוסרי דקורציה, בתוספת אלמנטים מעוצבים שתומכים בנושא. יכולת התרגום שלה מהרעיון לחומר מעוררת השתאות, כל עונה היא מצליחה להפתיע בהמצאת אלמנטים מקוריים וגזרות לא קונבנציונליות, ויוצרת חוויה מרתקת של צלילה לתוך עולמה הפרטי.

Giuliano-Fujiwara

מסאטאקה מטסומורה

 Giuliano Fujiwara

廣川   Tamae Hirokawa

החברה היפאנית ג'וליאנו פוג'יוורה הוקמה בסוף שנות ה-80 במילאנו, בניסיון לשלב בין המסורת היפאנית לzu איטלקית. העיצובים התאפיינו במינימליזם מאופק, חלקלקות ודיוק איטלקי בשילוב דיוק ופרפקציוניזם יפאני, ומשכו קליינטורה קבועה ומדויקת.
המותג, בן ה-23, נמצא עתה תחת שרביטו של מסאטאקה מטסומורה. מטסומורה שומר על מסורת המינימליזם באדיקות ומוסיף אלמנטים של ה"וואבי סאבי" (מציאת היופי בחוסר השלמות). עיצוביו משלבים פורמליזם, מודרניזם וקריאטיביות, ויוצרים סילואטה גברית מלוטשת וחדשנית.

portrait Issey Miyake

איסי מיאקי

三宅 一生     Issey  Miyake

איסי מיאקי הוא מהראשונים שהגיעו מיפאן לפריז להגשים את חלום עיצוב הבגדים. באמצע שנות השישים החל לעבוד אצל גיא לרוש, ג'יבנשי וג'אופרנקו בנה בניו יורק. תצוגת היחיד הראשונה שלו הוצגה בפריז ב-1973, ועד 1979 כבר הקים את בית האופנה שלו. מיאקי מתעסק תמיד במרחב בין הגוף לבגד, באתגר ליצור פריט מחתיכת בד אחת ויחידה, ומשלב בין מסורת, עבודות יד, וטכנולוגיה חדשנית.
ב1993 פיתח את שיטת ה"pleats please" שבה הבד נגזר ונתפר, ואח"כ מהודק בין שכבות נייר ונדחס בחום לצורך יצירת פליסה. התוצאה היא סילואטה חדשנית המאפשרת תנועה רבה.
ב1998 מיאקי פיתח בעזרתם של מעצבים צעירים פרוייקט חדש, דרך מהפכנית לעיצוב וייצור הבגד – תוכנה למכונות אריגה וסריגה, היוצרת מחוט בודד חתיכת בד אחת המותאמת לגיזרה, ללא צורך בחיתוך הבד.

Junya Watanabe

ג'וניה וואטנבה

ジュンヤワタナベ  Junya Watanabe

ג'וניה וואטנבה החל דרכו כמתמחה אצל קוואקובו, עבד בתור מעצב טריקו מספר שנים, עד שפתח חברת אופנה משלו תחת חסותה. השפעתה של קוואקובו ניכרת מאוד בעיצוביו המרתקים והרעננים. סגנונו החדשני מכונה "טכנו קוטור" ונחשב לקטינג אדג' של עולם האופנה. הוא לוקח סילואטים מהעבר ויוצר מהם משהו חדש לחלוטין.
וואטנבה מפתח טכניקות דיגום חדשות, ומשתמש בחידושים טכניים בעיצוביו, כמו חומרים עמידים במים או זוהרים בחושך. הוא יוצר שיתופי פעולה רבים עם חברות מסחריות כמו קונברס, נייקי, ליוויס ופרד פרי.

Takada Kenzō

קנזו טקאדה

高田賢三     Takada  Kenzō

קנזו טקאדה, בן 71, הוא המעצב הראשון שהציג לעולם המערבי את האופנה היפאנית. הוא הקים בית האופנה "קנזו," שנמכר ב1993- לתאגיד הצרפתי  LVMHובשנת 1999 הודיע על פרישתו מבית האופנה. בשנת 2005 עשה הופעה מחודשת כאדריכל פנים והציג את "גוקאן קובו" – "סדנה של חמשת החושים", מותג של כלי שולחן, חפצים ביתיים ורהיטים.

קנזו פיתח את אהבתו לאופנה בגיל צעיר, בעיקר דרך קריאת מגזינים של אחיותיו. הוא למד זמן קצר באוניברסיטת קובה, ובשנת 1958 הצטרף לבית הספר לאופנה Bunka בטוקיו שפתח את שעריו רק בפני סטודנטים גברים. רק בשנת 1970 הציג קנזו טקאדה את הפרזנטציה הראשונה שלו בגלריית ויוויין. במגזין "אל" הופיע אחד המודלים שלו על השער הראשון. כעבור שנה פתח את הבוטיק הראשון שלו "ג'אנגל ג'פ" (Jungle Jap) בפריז. את הקולקציה הראשונה שלו להלבשת גברים השיק בשנת 1983. ההלבשה של קנזו התאפיינה בצבעוניות ועליצות עם שילובים לא שגרתיים של צבעים ודגמים  קיבלה לא פעם השראה מרשמי המסעות של קנזו בעולם והייתה מוגדרת כ"השפעות אסייאתיות עם שיק אירופאי".

 

Matohu

הירויוקי הוריהאטה  ומקיקו סקיגוצ'י

 Matohu

Hiroyuki Horihata, 裕之堀畑         Makiko Sekiguchi  関口真希子

הירויוקי הוריהאטה ומקיקו סקיגוצ'י הם זוג מעצבים צעירים שמנהלים את אחד מבתי האופנה המשפיעים ביפאן. חדשנותם באה לידי ביטוי דווקא בחזרתם למסורת היפאנית, הקימונו הוא חלק חשוב מתפיסת העיצוב שלהם – החלוק שמתפרש בדרכים שונות, בחולצות בשמלות ובמעילים, ויוצר מראה הוא נשי ורך, סוג של גיישה מודרנית.

שניהם החלו את דרכם בעולם האופנה כבר בסוף שנות ה-90, ועבדו בבתי האופנה של קוואקובו ויאממוטו כ-5 שנים. לדבריהם למדו המון מבתי האופנה הללו והושפעו כמובן משיטות העבודה המתקדמות, אך הם רואים עצמם בתור מעצבים אינדיבידואלים, עם אג'נדה אישית של שילוב מרתק בין המסורתי לאקטואלי, מעין מראה לתרבות היפאנית העכשווית.

 

Mint Designs

אקוטו קאטסוי ונאו יאגי

  Mint Designs

Hokuto Katsui  勝井北斗 Nao Yagi  八木奈央

המעצבים  אקוטו קאטסוי ונאו יאגי סיימו את לימודיהם בסנטרל סיינט מרטינז קולג', חזרו ליפאן וייסדו את הלייבל  "מינט דזיין". שני המעצבים מתייחסים לעיצוב הבגדים בתור עיצוב מוצר, שואפים לעצב מוצרים שיתאימו לצרכים הפונקציונאליים אך גם יעשירו אותם. הם משתמשים בהדפסים ותחרות, בשילוב עם גזרות מעולם בגדי הגברים המגולמות בבדים רכים ונשפכים. קולקצית הנשים הראשונה שלהם הוצגה ב-2003 בטוקיו, ומאז השיקו ליין לבגדי ילדים וזכו בפרסים יוקרתיים.

 

טמאה חירוקווה 

Somarta

廣川   Tamae Hirokawa

חירוקווה היא המעצבת של המותג סומרטה שהוא חלק חשוב בתעשיית האופנה החדשה ביפאן. חירוקווה החלה את דרכה כאסיסטנטית של ימאמוטו והפכה במהרה למעצבת בגדי הגברים שלו, וקיבלה ממנו הרבה מבחינת תהליך החשיבה של עיצוב הבגד. כיום יוצרת חירוקווה פריטים פונקציונאליים ולבישים תוך שימוש בטכניקות יפאניות מסורתיות לייצור וצביעת הבד. היא ידועה בפרטים הקטנים שהיא מפתחת בכל יצירה, אלמנטים מטאליים, ריקמות בעבודת יד, קפלונים ותחרות, המתקיימים בהרמוניה בפריט לבוש אחד, ובגישה הקונספטואלית שלה, שבה כל בגד הוא יצירת אמנות.

 

Undercover

ג'ון טקהאשי

Undercover

ジュン高橋   Jun Takahashi

ג'ון טקהאשי הוא בעל הלייבל המוצלח והאוונגרדי "אנדרקובר" (”Undercover”). טקהאשי החל את לימודי האופנה כשהיה בן 18, ומהר מאוד, כבר ב-94', הוא העלה את תצוגת האופנה הראשונה שלו בטוקיו. לאחר שצבר הערכה רבה בקרב בני ארצו, הציג ב-2002 בפריז, ומאז נחשב לממשיך דרכם האולטימטיבי של המעצבים היפאניים האגדיים כמו קוואקובו וימאמוטו.

עבודותיו של טקהאשי עמוסות סממנים יפניים, ומושפעות מתפיסות של ה"וואבי סאבי" (מציאת היופי בחוסר השלמות). הוא מתעמת עם מושגי היופי הקונבנציונאליים, אוהב להציג את הצדדים הבהירים והאפלים של החיים גם יחד, את המקאברי האורב מאחורי היופי, את התפיסה שבכל אחד חבוי משהו מעוות.
מצד שני הוא מושפע מאוד מתרבות המערב. הוא אוהד פאנק מושבע וחבר בלהקת רוק, והתוודע לאופנה דרך עיצוביה המוקדמים של וויויאן ווסטווד, יצר שיתופי פעולה עם פטי סמית, והושפע מהאסתטיקה של להקת הפאנק האגדית ג'וי דוויז'ן. בעיצוביו המוקדמים התעסק בדקונסטרקטיביזם בעל סממני פאנק – מכנסי ג'ינס ושמלות העשויים מטלאי בד דנים קטנים, עד 2,000 טלאים בבגד תפורים ביד. בהמשך הפכו עיצוביו לרכים יותר ופונקציונאליים יותר, מינימליסטיים, עם אסתטיקה גבוהה ותפירה מושלמת. השילוב בין הסגנונות המערביים והמזרחיים יוצר קולקציות חדשניות ומעניינות, שיקוף מצוין לעולם הפוסט-מודרני שבו כל אלמנט יכול להתקיים בהרמוניה עם אלמנט אחר, גם אם במקורם הם רחוקים מאוד.

Yohji Yamamoto

Yohji Yamamoto

יוג'י ימאמוטו

山本耀司   Yohji  Yamamoto

ימאמוטו, בן 68, החל את דרכו בעולם האופנה בתור מעצב בגדים עבור חברות של אימו. בבגרותו עבד בתור מעצב עצמאי, ובשנות ה- 70 פתח את בית האופנה הראשון שלו. תצוגתו הראשונה בפאריז ב1981 הייתה, יחד עם עיצוביה של ריי קוואקובו, מיסודות המהפכה היפאנית בעולם האופנה הפריזאי.

ימאמוטו ידוע ברוח האוונגרד שלו, לעתים קרובות עיצוביו היו רחוקים מהמגמות המקובלות. העיצובים של ימאמוטו הפכו למוכרים דרך שיתופי הפעולה עם מותגי אופנה אחרים, לרבות אדידס, (y-3) הרמס, וMikimoto  דאק מנדרינה, ועם אמנים מז'אנרים שונים, כגון אלטון ג'ון, פלסיבו, טאקשי קיטאנו, פינה באוש וMüller  היינר .

סגנונו של ימאמוטו משלב את הקלאסי המחויט עם דיגום חופשי, את הפאנק, החליפה הכוחנית והקימונו היפאני, ומתייחס ליחסים שבין הבגד, הלובש והמעצב. ימאמוטו אחראי ליצירת מודל חדש של בגדי עבודה לאישה המודרנית, המאפיינים באלגנטיות לצד סקסיות מאופקת, כשמוקדי המשיכה נמצאים דווקא במקומות הלא פונקציונאליים. פלטת הצבעים שלו מתבססת בעיקר על שחור ולבן, עם גיחות טרנדיות של אדום, צהוב וורוד פוקסייה.

לכתבה המלאה

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube