בקר ב ארכיון

Comme des Garcons Fragrances – Wonderwood, סרט פרסומת של האנימטורים הפולנים האחים קוואי

כשהתיאורטיקן האיטלקי ריצ'וטו קאנודו הגדיר ב-1911 את הקולנוע כאמנות השביעית (אחרי ‪  ארכיטקטורה, פיסול, ציור, מוסיקה, מחול) הוא קרא לה: "אמנות פלסטית בתנועה". מאה שנה אחר כך, בשיאו של עידן אינטר-דיסיפלינרי דיגיטלי, מעניקה האמנות השביעית את טיפולה המסור לעולם האופנה ויוצרת "אופנה בתנועה". המעטפת הקולנועית מניעה למעשה את דימוי האופנה מדממתו, משחררת אותו מכבלי האיור הסטטי וצילום הסטילס ויוצקת לתוכו יכולות טכנולוגיות ונרטיביות היוצרות שפה ויזואלית חדשה לדבר בה אופנה.

בשני העשורים האחרונים עברה תעשיית האופנה תהפוכות דיגיטליות מרתקות המאפשרות לנו לקרוא ולכתוב אופנה דרך נקודות מבט חדשות. המעבר מהדפוס לאינטרנט, מהחנות לאי-שופ, מהמסך הראשון לשלישי או לרביעי, גרם למרחק אנושי מחוויות טקטיליות קדומות ולאובדן ההתרגשות מתחושת הבגד הראשונית. בנקודה זו נכנס סרט האופנה
(Fashion Film)  החדש המייצר לנו, תחת אותם חוקים ומניפולציות של הקולנוע, דימוי חדש לעולם אופנה.

אז מהו למעשה "סרט אופנה"?  איך מפענחים את הכותרים החדשים שבמדף ספריית האייטיונס שלנו?‪ ולמי יש זכות לכנות יצירה קולנועית כ"סרט אופנה" ? מכיוון שגבולות הז'אנר עדיין לא ברורים לא נותר לנו אלא ליהנות מן הספק ולהימנע ממענה מדויק. הדבר הברור הוא שהסרט הזה רק מתחיל והעתיד של דימוי האופנה נמצא בתמונות הנעות של האמנות השביעית.

אבל לפני שנתייחס אל ההווה כדאי לזכור שהרומן בין האופנה לקולנוע התחיל כבר לפני יותר ממאה שנה. החל מימיו המוקדמים, האילמים, היווה המסך הגדול קרקע פורייה ומאתגרת למעצבי אופנה; הספקטקל הקולנועי של תחילת המאה העשרים חייב את זוהרו לתלבושות הססגוניות שחידדו את אופיין של הדמויות יותר מכל טקסט או דיאלוג.
הפלרטוט המשיך עם התפתחות הקול וגם אחרי שתי מלחמות עולם, כשתעשיית הקולנוע ניכסה את עולם האופנה בהפקת סרטים בעלי אלמנט ‪ סגנוני מובהק. היו אלו (ועדיין) זמנים של יצירות קולנועיות שדגש רב ניתן בהן על התלבושות ועל עולם האופנה כחלק מניסוח הדמויות והאווירה. סרטים כמו "ארוחת בוקר בטיפאני", "בוני וקלייד", "זיכרונות מאפריקה" ו"אנני הול" מזכירים לנו את יכולתה של תעשיית הקולנוע לשמש כזרז של‪ מהפכות חברתיות וסגנוניות ולהוביל טרנדים אסתטיים.

לאלו נוספו עם השנים סרטים בהם ‪ האופנה משחקת, באופן מובנה בעלילה, תפקיד (אם כי לא הראשי או היחידי). סרטים כמו ‫"משהו ללבוש","השטן לובשת ‪ פראדה" ו"סקס והעיר הגדולה" מנסים להציג בפנינו מציאות מדומיינת של התעשייה, כשם שמקבץ הסרטים שנעשו לאחרונה על קוקו שאנל מבקש לספר לנו את סיפור חייה.

הז'אנר הדוקומנטרי  במלוא חוצפת מצלמתו, החל גם הוא להוסיף כותרים לארון סרטי האופנה האולטימטיבי, עם מדפים שלמים המוקדשים לאנשים היפים, האקסצנטרים, העצובים והמוכשרים, של עולם האופנה. סרטים כמו "גיליון ספטמבר", "שלפני", "ולנטינו", "תיק היום", "לגרפלד" ואחרים אמורים היו לספק את תאוות הצצה שלנו ולהציג בכנות סובייקטיבית את העולם הנראה מבחוץ כזוהר ומפתה.

 הנדבך החדש, המאתגר והמרתק מכולם במערכת היחסים בין האופנה לקולנוע, הוא ז'אנר של סרטים שאפשר למתוח את סגנונם בין וידיאו ארט לפרסומות. סרטים אלה מעמידים את האופנה עצמה באור הזרקורים, כדמות הראשית של הסרט וכמניעה העיקרית של תהליכי העלילה.
בסרטים אלו האופנה היא השולטת על האמצעים המגוונים של האמנות השביעית ולרשותה עומדים הצילום ‪, התסריט, פס הקול והליהוק. כמו כל גל אמנותי, המלווה בתחילת דרכו בהתפרצות יצירתית, כך גם כאן התמלאה הרשת תוך עשור באין ספור סרטי אופנה, בז'אנרים ובסגנונות שונים.
בתחילה היו אלו סרטים ויוצרים עצמאיים ומהר מאד הצטרפו אליהם בתי האופנה הגדולים והיוקרתיים, כשהם מפיקים לא מעט מסרטי האופנה הטובים של השנים האחרונות. לפתע מחלקות הקריאיטיב והשיווק התקרבו זו לזו יותר מאי פעם וחלק מתאגידי האופנה הגדולים אף שוכרים את שירותיהם של במאים-כוכבים כדייוויד לינץ', סופיה קופולה, מרטין סקורסזה, גאי ריצ'י ואחרים. סרט אופנה יכול להיות בעל אורכים שונים, עם מבנה נרטיבי לינארי או שבור, בסגנון פילם נואר, קומדיה, תעודה או אנימציה. כמו הסרטים, גם יוצריהם מגוונים באופיים ובעיסוקם, חלקם במאים ידועי שם, אחרים הם יוצרים צעירים המבקשים לשבור מוסכמות או אמני וידיאו שמחפשים עולמות חדשים וכמובן לא מעט צלמי סטילס שמבצעים את המעבר המדיומלי בין צילום סטילס לוידיאו.

 

 החלוצים 

הבלוגרית דיאן פרנה, ממייסדות גל סרטי האופנה, היא הבלוגרית הכי אקסצנטרית ברשת

ב- 2005 השיקה פרנה את הבלוג המשפיע A Shaded View on Fashion ושלוש שנים אחר כך החליטה לחבר בין שתי התשוקות הגדולות בחייה: אופנה וקולנוע‪ וליצור את המהדורה הראשונה של הפסטיבל  A Shaded View on Fashion Film הפסטיבל, על מהדורותיו השונות, נודד בין‪ מוזיאונים יוקרתיים ופסטיבלי סרטים איכותיים לבין שבועות האופנה השונים, כשהוא טומן בחובו אוצר בלום של סרטי אופנה טריים שבחלקם נוצרו בתמיכת הפסטיבל ובמיוחד עבורו.
‫בשנה שעברה ‪ הפתיעו שופטי הפסטיבל ובחרו להעניק את הפרס הראשון לקומדיה הלטבית המשעשעת "Lust Lust" - והזכירו ‪ לכולנו שאופנה ממש לא חייבת לקחת את עצמה כל כך‪ ברצינות.

הצלם ארווין בלומנפלד: הגאון שהקדים את זמנו

תמיד יש את הגאון שמקדים את כולם לפחות בחצי מאה. ארווין בלומנפלד היה צלם ‪ יהודי מברלין, שהיגר לניו יורק בשנות השלושים והפך לאחד מצלמי האופנה החשובים של שנות הארבעים‪ והחמישים. בלומנפלד יצר תיק עבודות מרשים עבור ווג והארפר'ס באזאר, ועם השנים עבר לבימוי פרסומות. אחת מהסדרות החבויות בביוגרפיה הרשמית שלו היא זו של סרטי אופנה‪  ניסיוניים, בהם בחן בלומנפלד את אפשרויות המדיום החדש.

המעצב ‫גארת' פיו, הוא אחד המעצבים הצעירים והמבטיחים ביותר בבריטניה כיום

הוא מרבה לשלב סרטים ודימויים‪ דיגיטליים בעבודות ובקמפיינים שלו. פיו עובד לא מעט עם רות' הוגבן,  מבמאיות האופנה העסוקות ביותר בעולם כיום. הקליפ הבא הוקרן בתחילת השנה על תקרת כנסייה בפירנצה, במהלך יריד אופנה בו חשף פיו את קולקציית סתיו חורף 2011 שלו.‏

אחד מחלוצי גל סרטי האופנה הוא הצלם הוותיק ניק נייט

הצלם שיצר קמפיינים מיתולוגיים ומחזיק ברזומה‪ אמנותי מכובד, הבין כבר בשנת 2000 שהרוח נושבת לרשת. הוא הקים את האתר Showstudio בכוונה להשתמש באינטרנט כפלטפורמה אידיאלית לחיבור בין אופנה לקולנוע. העריקה‪ מעולם הדפוס לא היתה קלה, ובשנתיים הראשונות האתר התקשה למשוך אליו את הגולשים.
היום, כשבארכיונו יותר מ-300 שיתופי פעולה עם מיטב המעצבים החיים (והמתים) בימינו, שולח נייט זרועות תמנון דיגיטלי גם לשידורים חיים של תצוגות אופנה ברשת ‪    ובמכשיר הסלולר הקרוב לכף ידכם‪. ‫.
אחד משותפיו המרכזיים והיצירתיים של נייט היה המעצב המנוח ‪ אלכסנדר מקווין, שלא פסק אף הוא לבחון טריטוריות חדשות המשלבות אופנה וטכנולוגיה. השניים יצרו במהלך העשור האחרון כמה מהדימויים הבולטים של האופנה העכשווית, כשאחד משיאי שיתוף הפעולה נוצר דווקא אחרי מותו של מקווין. בסרטון הוקרה עמוס סגנון ורגש הנציח נייט שני עשורים מעבודתו הגאונית של מקווין, רגע לפני שהבגדים עברו לתערוכה המדוברת במטרופוליטן.

האקדמיה לאופנה

סנטרל סנט מרטינס , האקדמיה לעיצוב בלונדון, מפיקה בשנים האחרונות פסטיבל מרתק בשם Fashion in Film הפסטיבל מנוהל על ידי מרקטה אולירובה, הצוללת במחקריה להיסטוריה של הקולנוע, שולה ממנה פניני אופנה, ומסדרת אותן על פי תמות שונות. המהדורה האחרונה של הפסטיבל נקראה ‪ והיא מציגה שלל סרטים מתחילת המאה הקודמת תחת הכותרת:

Birds of Paradise   ‪Costume as Cinematic Spectacle

המגזין

 ‫ווג ‪ איטליה לא רק נלחמים באנורקסיה אלא גם מחפשים דרכים חדשות להציל את עתיד המדיה המודפסת באתר (הדו לשוני) של ווג איטליה אפשר למצוא דוגמאות רבות לסרטי אופנה בקטגוריות השונות המוזכרות לעיל: סרטי תעודה על עבודתם של מעצבים, סרטים על המאסטרים הגדולים של האופנה וכמובן "מעבדת וידיאו" לסרטי אופנה חדשים.

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube