בקר ב ארכיון

ZOOZGallery

 וידאו  אינטראקטיבי:  רן סלוין 

אוצר: אריאל קריל 

עבור רן סלוין, פסקול איננו משהו שנלווה לעבודות וידיאו אלא המוזיקה שהן עצמן יוצרות את הרעיון הזה הוא הפך לכלי נגינה.

ההיגיון מאחורי אורגן האורות, אותו מכשיר מופלא שהחל משנות ה-70 המאוחרות כיבד בנוכחותו כל מסיבה שכיבדה את עצמה, הוא שמוזיקה צריכה להישמע גם בעיניים. בשונה מהקליפ, שברוב המקרים מאפיל על השיר שהוא מלווה והופך אותו ללא יותר מפסקול, שמרה קופסת הנורות המהבהבת על היררכיה ברורה בינה לבין המוזיקה: היא הוציאה מהמשוואה את הגורם האנושי – הבמאי, ועמו הצלם, השחקן, התפאורן וכו' – ונתנה לצלילים עצמם להכתיב את מה שייקלט בעיניהם של הרוקדים.

ההיגיון הזה – אם כי במהופך – עומד בבסיס עבודות הווידיאו-סאונד החיות של רן סלוין

התובנה שמנחה אותו היא שווידיאו צריך לראות לא רק בעיניים אלא גם באוזניים; ובדומה לאורגן האורות שמתרגם צלילים להבזקי אור צבעוניים, הוא הרכיב מערכת שמאפשרת לגלי האור שבוקעים מהמסך להכתיב את הצלילים שמגיעים באותו זמן לאוזניהם של הצופים.
המערכת סורקת קטעי וידיאו בזמן אמת, מעבדת את נתוני התמונה (טקסטורות, קונטרסט וכו') ומתרגמת אותם לסאונד. כך, הסרטים שמקרין סלוין בהופעותיו הם למעשה חומר הגלם שממנו הוא מפיק את המוזיקה של מופעים אלו, מוזיקה שהוא אף פעם לא יודע מראש כיצד היא תישמע שכן כמות הטרנספורמציות שגלי האור עוברים עד שהם הופכים לצלילים היא עצומה.

לכתבה המלאה במגזין

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube