בקר ב ארכיון

"ראשומון", סרטו של קורסאווה, היה הסרט היפני הראשון שזכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב באותה שנה (1951) והראשון להראות שאין אמת מוחלטת אחת. "ראשומון" הפך למושג הבא לתאר סיטואציה שבה אי אפשר לרדת לחקר האמת, בגלל עדים המביאים עדויות סותרות מנקודות מבט שונות. את "ראשומון" ניתן ואפשר למצוא בסרטי המודרניזם האירופאי של שנות השישים ("יצרים"), במותחני הפרנויה של שנות השבעים ("השיחה") וגם בימינו ("ממנטו" ו"התחלה")

 מאז ימיו הראשונים ועד היום, יותר ממאה ועשר שנים, מספק הקולנוע היפני מספר לא מבוטל של סרטים חשובים וממוצב כתעשיית קולנוע ותיקה ומקצועית, הרביעית בגודלה בעולם, אחרי הודו, ניגריה וארצות הברית, עם כ-800 סרטים בשנה. בתעשייה ההוליוודית, לשם השוואה, מוציאים לאקרנים כ-300 סרטים בשנה.

 את החשיפה הגדולה של הקולנוע היפני לעולם המערבי ניתן לייחס לזכייתו של אקירה קורוסאווה בפרס פסטיבל ונציה 1951 על סרטו "ראשומון".  בכך הפך קורוסאווה למעשה לנציג הרשמי של תעשיית הקולנוע היפנית במערב ובשנים הבאות היה לאחד הבמאים המובילים והמרכזיים בתעשיית הקולנוע המשגשגת ביפן. המערב החל להתוודע  לעשייה קולנועית מקורית ואינטנסיבית, בעלת תנופה ויזואלית ומסורת אסתטית מוקפדת ועשירה, שהפכה את תעשיית הקולנוע היפני החל משנות החמישים לאחת התעשיות הפורות בעולם הקולנוע.

 אגב ביפן התרשמו פחות מיצירותיו של קורוסאווה וראו בו חקיין של הקולנוע המערבי ואת הנהגת התעשייה הקולנועית מייחסים שם בעיקר לגאון האימפרסיוניסטי, אוזו יסוג'ירו, שפיתח סגנון ייחודי משלו וכבש את קהלו ביפן החל משנות העשרים של המאה שעברה. אוזו היה גדול משוררי הטריוויאליות. בסרטיו, דרמות פסיכולוגיות מעודנות, אנטי תזה לסרטי הסמוראים האלימים שכבשו את לב ההמונים ביפן, הוא נותן דגש לפן האנושי של הדמויות, המשקפות אנשים פשוטים המתנהלים בשגרה היומיומית של חייהם.

 שני במאים נוספים וחשובים שפעלו ביפן באותה תקופה הם מיזוגוצ'י קנג'י, וקון איצ'יקאווה. הראשון סיפק כמה מהרגעים המרטיטים שנוצרו אי פעם בקולנוע ויצר מלודרמות יפיפיות, בהן הצליח לשמור על טוהר מעורר קנאה מבלי להידרדר לשמאלץ הוליוודי סנטימנטלי. השני, איצ'יקאווה, הוא במאי בעל חושים ויזואליים נדירים, שעל סרטו "נקמתו של שחקן הקבוקי" אמרה חוקרת הקולנוע סוזן סונטאג, כי הוא אחד ההישגים הגדולים של האמנות השביעית.

 בשנות האלפיים חזרה יפן להיות שוב אחת המעצמות המובילות בעולם הקולנוע, הרבה בזכות סרטי האנימציה שמהווים מעל ל-60 אחוזים מסך הסרטים המופקים במדינה. אחד היוצרים המובילים בתחום הוא הייאו מיאזאקי שפעל מסוף שנות ה-70 וזכה לכינוי "הקורוסאווה של האנימציה", בעקבות סרטיו "הנסיכה מונונוקי", "הנסיכה מעמק הרוחות" ו"המסע המופלא", שזכה באוסקר בשנת 2001. עד היום זוכים סרטי האנימה של מיאזאקי להצלחה כבירה וכובשים את לבם של ילדים רבים ברחבי העולם.

קגמושה (1980)

במאי: אקירה קורוסאווה

 יצירת מופת של קורוסאווה, זוכת פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, מחזירה את הצופה אל עידן מלחמות הסמוראים ביפן הפיאודלית. גם כאן, כמו תמיד אצל קורוסאווה, הסרט הוא גדול מהחיים, עם סצנות קרב מרהיבות וניתוח חד וסרקסטי של תאוות השלטון האנושית. קורוסאווה מציג לנו גנב קטן הדומה דמיון מפליא למנהיג דגול שנרצח. אותו גנב נשכר על ידי אנשי המנהיג לשמש ככפילו של הנרצח, אך מתקשה להיכנס לנעליו של המנהיג. ככל שהזמן עובר מתחיל הכפיל ליהנות ממנעמי השלטון ומאמין ביכולתו כמנהיג, למרות שנועד לשמש רק כשליט-בובה. קורוסאווה מספק לנו כאן כמה מן הרגעים הנפלאים ושוברי הלב שיש בתולדות הקולנוע על ידי יצירת פרופיל פסיכולוגי יפהפה של דמות הכפיל.

סיפור טוקיו (1953)

במאי: יסוג'ירו אוזו

 המרגש מבין סרטיו המאוחרים של אוזו ולא לחינם נחשב לאחד מעשרת הסרטים הטובים שנעשו בכל הזמנים בקולנוע. אוזו עוסק כאן בגיל הזקנה בעידן המודרני והדורסני. זוג זקנים נוסעים לבקר את ילדיהם בעיר הגדולה, אך אלו עסוקים מאד בחייהם ורק מנסים להיפטר מהוריהם הקשישים. בדומה לרוב סרטיו של אוזו, הסיפור הוא קטן ומחוות השחקנים הן זעירות, אך היצירה שיוצאת תחת ידיו היא גדולה ואוניברסאלית המצליחה לרגש ולהמיס את לבם של הצופים.

 

אוגטסו מונוגוטרי (1953)

במאי: קנג'י מיזוגוצ'י

 יצירת המופת הבלתי מעורערת של הקולנוע היפני, שזכתה להיכנס לרשימת מאה הסרטים הטובים של כל הזמנים. סיפור תקופתי עם תפאורה מדהימה על קדר יפני בימי הביניים שמביא חורבן על משפחתו בשל תאוות הבצע שלו. בסרט יש את כל המרכיבים האופייניים למלודרמה, אך מיזוגוצ'י מצליח שלא להיגרר למלודרמטיות יתר ולשמור על איפוק והתבוננות מעמיקה ומרגשת בדמויות באמצעות צילום מרומז ומעודן.

טמפופו (1985)

במאי: יוז'ו איטמי

 סאטירה על מערבוני הספגטי של הוליווד, בה פרש בודד הנוהג על משאית במקום על סוס, מגיע לעיירה קטנה ונרתם לעזרתה של אלמנה אבודה ומיואשת לנהל בית אוכל כושל לממכר מרק אטריות. האורח עוזר לאלמנה כאילו היה זה מבצע צבאי וביחד עם יוצרים את המתכון האולטימטיבי למרק ראמֶן.
באחת הסצנות המדהימות בסרט אנו צופים בזוג צעיר המנסה להעביר חלמון ביצה חי מפה לפה בנשיקה צרפתית. ניסיון טיפוסי של איטמי לעקוץ את החברה היפנית על מנהגיה החברתיים הנוקשים ועל המיניות המורכבת.

 אימפריית החושים (1976)

במאי: נגיסה אושימה

 סרטו הטרגי של אושימה, פורץ הדרך והנועז מבין כל הבמאים היפניים, עוסק באהבה ובתשוקה אובססיבית בין משרתת צעירה לאדונה העשיר. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש ביפן בשנות השלושים ולאורכו שזורות סצנות מין נועזות הכוללות פטישיזם וסירוס. בישראל אסרו להקרינו במשך שנים, בטענה כי הוא עובר את גבולות הטעם הטוב. למעשה הסרט רחוק מפורנוגרפיה ומביא את יכולתו האמנותית של אושימה להביע בשפתו הקולנועית והייחודית את מאבקי הכוחות בין בני האדם ואת הקשר שבין תשוקה ומוות.

 זיקוקין די נור (1997)

במאי: טקאשי קיטאנו

 אחד הסרטים היפנים המצליחים ביותר במערב בעשורים האחרונים. קיטאנו שהתחיל את הקריירה שלו דווקא כשחקן אצל אושימה ב"חג שמח מר לורנס", הפך לאחד הבמאים החשובים והמרתקים של ארצו. כאן הוא מגלם שוטר קשוח ושתקן שעולמו מתהפך עליו כאשר שותפו נפגע בידי פושעים, בתו מתה בתאונה ובמקביל מתגלה לו שאשתו גוססת מסרטן. סרט מסע טרגי-קומי והזוי, בעל מרכיבים אירוניים אך גם מהורהרים ופיוטיים.

על מצב האנושות (1959-1961)

במאי: מאסקי קוביאשי

 טרילוגיה אנטי מלחמתית מהממת ורבת עוצמה המתארת את הזוועות שבמלחמה בסגנון פלסטי וריאליסטי שאין דומה לו כמעט בתולדות הקולנוע. במרכז הטרילוגיה נמצאת דמותו של פציפיסט צעיר המסרב לקחת חלק בקרבות מלחמת העולם השנייה ונשלח לפקח על מחנה שבויים במנצ'וריה. בניסיונו להקל על השבויים הסינים את שהותם במחנה הוא נרמס בידי הממונים עליו. קוביאשי תוקף מחד את האכזריות והדיכוי שמאפיינים את המיליטריזם היפני ומן הצד השני מעלה על נס את מאבקו האמיץ אך חסר הסיכוי, של היחיד בממסד המיליטריסטי ובקודים האכזריים של החברה היפנית.

אישה בחולות (1964)

במאי: הירושי טשיגהרה

 סרטו של טשיגהרה שזכה בפסטיבל קאן ב-1964 והביא ליפן את המועמדות לאוסקר. הסרט עוסק בהשפעתה המשחיתה של הציוויליזציה על הטבע האנושי באמצעות משל קיומי מרהיב ומלא עוצמה. אנטומולוג שנקלע לאזור ספר ומתפתה ללון בביתה של אלמנה צעירה. בבוקר הוא מגלה להפתעתו כי נפל למלכודת של חול טובעני בה הוא נידון לחיי דלות ועבודה סיזיפית בגריפת . כל ניסיונות הבריחה שלו מעלים חרס, אך עם הזמן הוא מתחיל להשלים עם מצבו. טשיגהרה יצר בסרט אווירה חושנית באמצעות צילומים המשלבים בין הנוף לאדם עד ליצירת ישות אחת.

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube