בקר ב ארכיון

עבודותיה של נאוה אייבל מעבירות תחושה של משחקיות והומור, אהבה ותשוקה והרבה אומץ וחופש בבחירת החומרים והצבעים. אין ספק שהאנסמבל הצבעוני הזה משקף את הלך רוחה של האמנית .

הצבע הוא הכוכב הבלתי מעורער. אבקתו הבלתי מסיסה – הפיגמנט,  תפסה מקום של כבוד לאורך כל ההיסטוריה האנושית. החל מהשימוש באוקר – הפיגמנט הקדמוני המופק ממפגש אדמה ויסודות ברזל מחומצן – בציורי המערות בצרפת וספרד לפני כ-35,000 שנה, דרך השימוש בארגמנים-אדומים חזקים אצל הסינים הקדמונים, השחק של אבנים יקרות לכחול וירוק שבו נכתבו ההירוגליפים המצרים, אבקות הדם שבהם נצבעו ציורי הקיר של הרומאים, ואף ציורי הכדים היוונים בחום אדמה שהופק מפחם טבעי. מאז ועד היום, מככב הצבע כמרכיב יקר ערך המיוחסות לו תכונות רגשיות חזקות.

הארכיטקט המקסיקני ריקרדו לגורטה, שהצבע מהווה מרכיב מרכזי בעבודתו, אמר פעם שהעבודה מסובכת ביותר עבור אדריכל, היא עיצוב ביתו שלו. או אז, יתעמת האדריכל עם הלקוח הקשה ביותר שלו, אודות הרעיונות, החללים, החומרים והצבע שיעטפו את חייו שלו.

קירות ביתה של האמנית נאוה אייבל צבעוניים וגיאומטריים. משטחי צבע גדולים יוצרים חללים המשמשים פינות מגורים, עבודה ומנוחה. אלה עומדים בניגוד לתפיסה הקלאסית של המודרניזם הקפדני, שהציע הפרדה של החדרים השונים, כביטוי לתפיסה אוניברסלית ואנונימית של חלל ביתי. בבית שלפנינו, ההפרדה לא קיימת. כמכלול, נראים חללי הבית כלבירינת צבעוני, והאווירה בכל חלק, בכל חדר, דומה למשנהו. הציורים התלויים על קירות הבית על כל חלליו – ציורים בסגנון הפוטוריאליזם של בני משפחה וחברים – יוצרים חיבור מעניין בינם לבין הקירות, כזה שבו נראים הקירות כמסגרות ענקיות לפורטרטים המצוירים. הצבעים העזים של כתום, אדום, אוקר, צהוב, מג'נטה וורוד, רק מעצימים את קנה המידה של העבודות, ואלה נראות כאילו צוירו במישרין על הקיר. הכחול, המבצבץ מתוך עבודות האמנות התלויות בחלל, מייצר תחושה של מים. אואזיס בים של צבעים חמים ומדבריים. חיבור הקיר למרצפות, המעוטרות במוטיבים מרוקאים, מאפשר אתנחתא מהקווים הישרים ומכתמי הצבע הכל-כך בטוחים בעצמם. אפילו בחירת הריהוט מנסה, אולי בכוח, להצטרף לחגיגת הצבע והעין מחפשת איים של שקט ויזואלי. צלחת הפירות על השולחן נראית לרגעים כפסל פופ-ארט תלת מימדי של קלאס אולדנברג האמריקאי, או עבודת קולאז' של תום ווסלמן. במודע או שלא, משתלבים בחלל המוטיבים המרכזיים של עיצוב שנות ה-60.

האור החיצוני החודר מבעד לחלונות הוא יתרון כאן. קרניה המשתנות של השמש, שוטפות את עוצמת הצבע ומפחיתות אותו לצללים פסטלים. החלונות משמשים כאן כמחברים של החלקים השונים, הנארגים יחד, לכדי יצירה חזקה ומעניינת. יצירה אחת המורכבת מציורים ועיצוב צבעוני וחומרי של כל החלל הביתי. יצירה אחת המעבירה תחושה של משחקיות והומור, אהבה ותשוקה, אומץ וחופש. אין ספק, שהאנסמבל הצבעוני הזה, משקף את הלך רוחה של האמנית. וכדברי ריקרדו לגורטה, ארכיטקטורה שנעשית מתוך פואטיקה, היא זו הבאה מהלב ויכולה לגעת בו – "אולי לא השגתי שלמות עיצובית, אבל בכמה מהחללים שלי השגתי הרגשה של קסם. הרגשה חזקה שאני בכיוון הנכון וברגעים אלו אני מחליט להמשיך לעבוד לעד."

לכתבה האינטראקטיבית במגזין

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube