בקר ב ארכיון

ישראל, קיץ 2011. ציבור שבמשך שנים רבות שתק סופסוף משמיע את קולו. בתוך בליל התמונות והדעות שפורץ מכל עבר, נדמה שאלה לא המילים אלא דווקא הרחשים והרעשים נטולי המשמעות שמצליחים לבטא במדויק את המצוקה שמזינה את ההפגנות. אמן הסאונד אילן גרין והמוזיקאי והבמאי אורי פרוסט יצאו לתפוס את הסאונד של המחאה. פרויקט מיוחד 

 אילן גרין  "מהפכה"

 "מהפכה" היא עבודה אודיו-ויזואלית שמתבססת על צילומים שצולמו בזמן מחאת האהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב על ידי הצלם אדידה (עדי קוואוס). כשקיבלתי את התמונות, לא יכולתי שלא להרגיש את העוצמות החזקות והאנרגיות הגבוהות שזרמו מהן. רציתי להעביר משהו מהתחושות הללו, וכדי להעצים אותן בחרתי בפסקול שמתחיל באופן "שקט" יחסית ושמדגיש את הפער הגדול שבין החרישיות החברתית ששררה לפני תחילת המחאה לבין ההתפרצות הלא צפויה שהגיעה לאחר מכן ושאיש לא חזה את בואה – שזה, אולי, אחד מסודות הכוח שלה.

 המוזיקה בנויה ממספר מרכיבים:

 20 טונים סינוסיים, נאיביים, בתוליים, שמקיימים ביניהם יחסים הרמוניים רחוקים. טונים אלה נכנסים ויוצאים אל ומתוך הפסקול. הצורה בה הם מופיעים נשלטת על ידי גרף הנראה כשורה של אהלים:

עם ההתקדמות בציר הזמן, הולכים ונרקמים בין הטונים הללו יחסי השפעה הדדית מורכבים יותר ויותר, אשר גורמים להם להתנהגות אקראית, מצד אחד, אך תלויה באחר, מצד שני. הטונים מייצגים, בעיניי, את ריבוי הקולות השונים שנשמעו בתקופת המחאה ושמדגישים את יחסי ההרמוניה המורכבים שפועלים בה.

קטעי קול אותנטיים אשר הוקלטו במהלך ימי המחאה. הקולות האלה מנסים להישמע מבעד לסינוסים, אך קולם מרוסק, צרוד, אינו מובן, לא מצליח להתגבש למשהו ברור. מבחינה טכנית, האפקט הזה נוצר כאשר הקול מנסה לעבור דרך שער (Gate) שמגביל אותו ושמדמה את הקשיים שכנגדם יוצאים המוחים ואת חוסר ההבנה שבו נתקלים דבריהם.  

קולות של מתנגדים למחאה מופיעים מעת לעת אך אי אפשר להבינם כיוון שהם מנוגנים לאחור. הקולות המתנגדים מסמלים את האנכרוניזם של דובריהם, אשר עיניהם מופנות אחורה והם מדברים בשפה שהולכת ונכחדת מול עינינו.

הווידיאו מורכב ממספר גדול של צילומי סטילס, אשר לא נעשה בהם כל שינוי, ריטוש או אפקט, והם מוצגים כפי שהם. התמונות נערכו על ציר הזמן בדרך אשר גורמת להן להיראות כאנימציה ואשר מנסה לדמות עלילה פיקטיבית למהלך האירועים כפי שנקלטו בעדשת המצלמה.

 

אורי פרוסט  ללא כותרת

נראה שהתנאים לשינוי מהותי הבשילו. ישראל נמצאת בשפל סוציו-פוליטי חסר תקדים. החיזיון העלוב ש"המנהיגים" מכנים "מציאות" מתפרק. המסה הבלתי נראית שמכונה "העם" מתחילה לבעבע. עדיף מאוחר. על רקע ההמולה, הניסיון להשמיע קול בודד יוצר פרדוקס בו האפשרות היחידה שפתוחה פניו היא להיות בלתי נשמע.

 

הם רוצים שנפגין

שנרגיש שאנחנו מביעים את דעתינו

שנשב איתם לשיחות רציניות בתיאטרון הממלכתי 

שנתארח בתכניות טלוויזיה ונפעיל שיקול דעת 

כי ככה עובדים עלינו בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון 

אבל 

אל תדברו איתם בשפה שלהם 

כי אין כאן מקום למשא ומתן 

מה שצריך זה 

חוקה 

שתגדיר מיהו ישראלי 

שתגדיר איפה הוא חי 

שתדאג שלא יעשקו אותו 

שמגדירה גם מחדש את שיטת הממשל 

כי הרי מזמן לא משנה מי יושב על איזה כיסא 

זה הזמן לחרוג מכללי המשחק 

שלהם 

זה הזמן לשרוף תעודות זהות ולעצור את התנועה בכבישים

זה הזמן לסרב לרכוש מוצרים במחירים מופקעים 

הפגנות כנראה לא יספיקו 

זה הזמן ללכת עד הסוף

 

 

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube