בקר ב ארכיון

עיר קטנה, אנשים בה מעט, אבל רחובות לחַלֵק – ברוך השם. כמה זה יפה, שאתה ממציא לעצמך את ההיסטוריה ושם אותה על שלט, וזהו. מעכשיו, זה רשמי. יש רחוב. יש לו שם. אנחנו כנראה באמת גרים פה.

שני דברים קופצים לעין מייד, כשפותחים את ספר הרחובות של תל אביב ומעלעלים בו: הראשון, שזו הייתה עיר צעירה שנבנתה מהר, והיו לה יותר רחובות מאנשים לקרוא את הרחובות על שמם. בעיקר, דומה שנוצר הצורך בשמות – והרבה – ומהר – עם כיבוש השכונות הערביות ב- 48. אין פה ערבים, לא היו, ואם היו לא שמנו לב, ועד מחר בבוקר תמצא לי מישהו מהתנ"ך ותרשום את השם שלו על השלט. ברור?

הדבר השני ששמים אליו לב מייד, הוא עד כמה היו אנשי התרבות העבריים הדבק המאחד, שלא לומר המָּסָד, שעליו נשענה הישות הציונית החדשה והאמיצה. אנשים מכל העולם התקבצו ובאו לארץ שלא הייתה שלהם, אבל הובטחה להם בחלום מלפני אלפיים שנה, והם נזקקו נואשות למישהו שיספר להם בשביל מה הם פה.
לא ספרתי, אבל דומני שבערך כמחצית משמות הרחובות בתל-אביב הישנה, נקראו על שם אנשי תרבות. חלקם התהדרו בסך הכול במאמר שכתבו, בספר שפירסמו, או באיזו הרצאה שנתנו בערב הקונגרס הציוני בשנת 1907, ובה הצהירו על כוונותיהם להגיד משהו חשוב מאוד במועד מאוחר יותר.

מרכזיותה של התרבות בחיי הישות הישראלית הצעירה הייתה תופעה שאינני יודע אם יש לה אח ורע בתולדות העולם. זו לא הייתה תרבות ששיקפה את חיי האנשים. זו הייתה תרבות ששיקפה את החיים שהם היו רוצים לחיות. "התרבות" המציאה להם שפה, קיום, הצדקה. ללא הסופרים והמשוררים, הציירים ואנשי התיאטרון, העיתונאים, הפובליציסטים ומשכתבי ההיסטוריה (לעתים לפני שזו קרתה עדיין) – לא היה לנו קיום כאן.
כמו שכל במאי יודע, צריך תסריט טוב. כי ללא מלים בפיהם, השחקנים ייאלמו דום. חיילי התרבות העברית סיפקו אשד של מלים, דימויים, הסטוריה, כדי לשמור כל הזמן שהחלום ייראה כמציאות. שהמטריקס הציוני לא ייפרם בתפרים. אתה חייב לחבב אותם על כך. אין לך ברירה.

וכידוע, כל ארגון מתגמל את אלה שהוא חפץ ביקרם. נסה היום לנסות ולקרוא רחוב על שמו של משורר. היכן רחוב נסים אלוני? וסמטת פנחס שדה, איה היא?

אבל אז, הכול היה אחרת. היו צריכים אותנו. ובאופן מקסים ביותר, רחובות העיר הראשונה הנציחו הרבה מאוד אנשים שנגיעתם בתהילה הייתה חביבה בשוליותה.

עיר קטנה, אנשים בה מעט, אבל רחובות לחַלֵק – ברוך השם. כמה זה יפה, שאתה ממציא לעצמך את ההיסטוריה ושם אותה על שלט, וזהו. מעכשיו, זה רשמי. יש רחוב. יש לו שם. אנחנו כנראה באמת גרים פה.

לכתבה המלאה במגזין

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube