בקר ב ארכיון

 אמנות רחוב זה כל הסיפור. מהו או מיהו המקור ? האם יש בכלל מקור, או שהכל חיקוי של חיקוי, מחווה על מחווה,פוסט מודרניזם עייף ומניפולטיבי? ואם נרצה ללכת אף עמוק יותר – אם יש אמת, מיהו המנסח ומכתיב אותה ?

הייתם חושבים שאמנות רחוב היא עניין די פשוט, ישיר ונגיש, לא? משהו שהצופה נתקל בו במסלולו היומיומי לעבודה, מהמהם ומחייך. אך יצירותיו של אמן הרחוב בנקסי הן הכל מלבד פשוטות, וכך גם סרטו.

הגרפיטי, המאפיין המוכר ביותר של אמנות הרחוב, החל כתגובת מחאה של ילדי פרברי העוני בערים שונות ברחבי העולם, כדרך להביע את נוכחותם ויצירתיותם ולהתבלט מבעד לקשיי היומיום. הטכניקה הראשונה של הגרפיטי נקראה  Tagging- תיוג בעברית, ושימשה לסימון יצירתי של שמם של האמנים, שלעיתים השתייכו לכנופיות רחוב שהתחרו ביניהן על טריטוריה, החל משנות ה-50, בעיקר בארצות הברית. אותה כתיבה יצירתית הלכה והשתכללה מפונטים תלת מימדיים לציורים ריאליסטיים ודימויים מורכבים, והתפשטה לאירופה ולמקומות נוספים בעולם. עם השנים הלכו והשתכללו אמני הרחוב, והתפתחו לאמנים אינדיבידואליים שפיתחו טכניקות שונות- שבלונות, מדבקות, כרזות, קולאז'ים ואף שימוש ברדי מייד תלת מימדי. בנקסי היה מאז תחילת הקריירה שלו אמן רחוב יצירתי במיוחד, שהתמחה בהתייחסות מקסימה ומתוחכמת לאובייקטים שונים ברחוב, כגון תמרורים, שילוט חוצות, טלפונים ציבוריים כמו זה שעוקם ללא הכר בסרט, ועוד. התוכן של עבודותיו הוא פוליטי וחברתי, ומהווה מחאה על העולם הקפיטליסטי ועל השלטון המבקר והמפקח על האזרח על ידי מצלמות בקרה, שוטרים וחוקים למיניהם. באופן פעולתו הוא דומה לתנועות המחאה האנטי קפיטליסטיות כמו נו- לוגו ואחרים, שעושות אף הן פעולות במרחב הציבורי, כגון מיצגים, פלאש- מובים, התערבות ברמזורים, השתלת דגלים, ועוד. לאופן פעולה זה קוראים "שיבוש תרבות" (באנגלית- Reality hacking  או Culture Jamming).

בנקסי הוא אמן חכם ומודע לעצמו. תוכן עבודותיו, מיקומן והפלטפורמה בה הוא פועל תמיד היו מחוברים זה לזה באופן אינהרנטי ומחושב. בישראל הוא התפרסם כאשר צייר על חומת ההפרדה אלמנטים פנטסטיים ואופטימיים כגון סולם, נוף פסטורלי או ילדה עם בלון (ולא פחות משהרגיז את הישראלים, הוא הרגיז גם חלק מהפלסטינים שטענו שמדובר במחאה ילדותית ואסקפיטית שאינה רגישה לסבלם).

גם ביקורת פנים אמנותית אינה זרה לו, ובסדרת עבודות מפורסמת במיוחד שלו הוא השתיל שורה של יצירות אמנות מזויפות במוזיאונים המובילים בעולם, ביניהם המונה ליזה עם סמיילי פסיכדלי מושתל במקום פניה, בלובר בפריס, נערה יפה מצוירת בסגנון פיגורטיבי, עם מסכת אב"כ מולבשת על פרצופה במוזיאון המטרופולין בניו יורק, והדפס של קופסת מרק עגבניות של טסקו, רשת אמריקאית זולה במיוחד, שהוא כמובן מחווה להדפס מרק הקמפבל של אנדי וורהול (שימו לב- רמז מטרים). הוא תלה את העבודות על הקירות וצפה בתגובות הקהל, עד שהשומרים גילו את העבודה והורידו אותה, לפעמים אחרי חודשים. הוא מעולם לא נתפס בזמן מעשה.

לפיכך, צופה שאינו זר לעבודתו של בנקסי בוודאי יבחין בכך שהסרט הינו עוד שילוב חכם בין מדיום לתוכן, ואמירה רפלקסיבית על העולם שבתוכו הוא פועל. הסרט מלא ברמזים על כך שטיירי גואטה/בריינווש (שטיפת מוח), הוא למעשה דמות פיקטיבית שהיא מעין אלטר אגו של בנקסי עצמו: דמותו האקסטרווגנטית, כמעט אקסהיביציוניסטית של גואטה, והסכמתו של בנקסי, שחרד לפרטיותו ושומר על האנונימיות שלו באופן קנאי, להיות מתועד על ידי טיפוס כזה. החלטתו של בנקסי להפוך את היוצרות ולתעד את גואטה, החלטה שמניעיה לא לגמרי ברורים. התמיכה הציבורית המוחלטת של בנקסי בתערוכה של ברינווש, למרות יחסו הספקני ליצירותיו, כולל ציטוטים נלהבים ששימשו ליחסי הציבור. הטיזר של ברינווש לתערוכה שלו- כרזות מודבקות ברחוב של דימוי של עצמו עם מצלמה, דימוי שנראה לא ממש הגיוני כאקט שיווקי לתערוכת פוסט פופ, אך הולם כאמירה על ההיפוך בין המתעד למתועד. העובדה שברינווש לא עושה את האמנות שלו בעצמו, ויש צוות של אנשים שבונים את התערוכה, יוצרים את הפסלים, מציירים ומדפיסים. יחסו המעריץ והמזלזל במקביל של בנקסי לברינווש שכביכול, לדבריו, הפך למצליח יותר ממנו, עניין שבהחלט מוטל בספק. לאורך כל הסרט, קיימת דואליות מתעתעת ומשעשעת ביחסו של בנקסי לברינווש, שיכולה להיקרא כביקורת עליו ועל עולם האמנות שמקבל אותו, אך גם כרמז עבה לעצם היתכנותה של הדמות, ולאירוניה עצמית, תוך מתיחת גבולות האמון של הצופים.

שיאו של האבסורד הוא פתיחת התערוכה של מר בריינווש- תצוגה מגוחכת, מוגזמת ומופרכת של חיקויי פופ ארט זולים, הכוללת אינספור מחוות לאנדי וורהול, הבולטת בהם היא כמובן ספריי מרק הקמפבל, דימוי שכאמור אינו זר ליצירתו של בנקסי עצמו.

וורהול, האמן הבולט ביותר בזרם הפופ- ארט בשנות ה-60, שכפל דימויים של תרבות הצריכה האמריקאית, מהמרק המפורסם ועד מרילין מונרו ואלביס. יצירותיו מחד האדירו וחיבקו את תרבות הפופ האמריקאית על הערצתה לכוכבים וצריכתה המסיבית של מותגים, ומאידך העבירו עליה ביקורת אירונית. אותם מרילין ואלביס מופיעים גם ב"יצירותיו" של בריינווש, לצד כוכבים נוספים ביניהם מייקל ג'קסון, ודיוקן של וורהול עצמו. הדימויים טובלים בשפריצים אקראיים של צבע ומשולבים בקלישאות נוספות בדמות רובים ודגלי ארצות הברית, המקצינים את השפה הוורהולית ומשטיחים אותה לכדי מנייריזם, המזכיר משפטי מחץ גרפיים על חולצות טי שרט. בסצנה אבסורדית במיוחד, גואטה הפצוע מרוב מאמץ לקראת התערוכה, מתגלגל בכסא הגלגלים שלו על פני ההדפסים ומשפריץ עליהם צבע על מנת להפוך אותם ל"מקוריים", עם מגע יד של האמן, אה- לה ג'קסון פולוק, עוד סופר סטאר של האמנות האמריקאית. הגבול בין חיקוי, מחווה ופרודיה מעולם לא היה דק כל כך.

למרות כל זאת, חלק גדול מן העולם כנראה חושב שברינווש הוא אמן אמיתי, ואפילו אמן לא רע- החל מקהל המבקרים בתערוכה, דרך עולם האמנות המחבק בלוס אנג'לס, וכלה במוסדות שהציגו אותו בהמשך בגלריות בניו יורק או במבקרים שכתבו עליו בעיתונים. גם במאמרי ביקורת על הסרט ובלוגים למיניהם, הדעות חלוקות אם מדובר בדמות אמיתית. אך השאלה אם הסרט הוא מתיחה היא למעשה חסרת משמעות, כיוון שיופיו אינו בתשובה אלא באופן בו הוא מנסח את שאלתו: מהו או מיהו המקור? האם יש בכלל מקור או שהכול חיקוי של חיקוי, מחווה של מחווה, פוסט מודרניזם עייף ומניפולטיבי? ואם נרצה ללכת אף עמוק יותר- האם יש אמת, ומיהו זה המנסח ומכתיב אותה?

יותר מכול, הסרט הוא משל מדויק כל כך על העידן הנוכחי בו כל אידיוט עם מצלמה מקבל את 15 דקות התהילה שלו (והנה עוד רפרנס לוורהול), שהופך לסטירה נוקבת על עולם האמנות העכשווי, אותה בועה שעוסקת בהייפ ובערך כספי ומסחרי בלבד, ללא שום עומק. כאמן שמוכר את עבודותיו בסכומים מטורפים (אחת מעבודותיו, נערת חלל וציפור, נמכרה לאחרונה ב-500,000 דולר), אין ספק שבנקסי רוקד בחוצפה חיננית על שתי החתונות. מבטו אינו משולל ביקורת ואירוניה עצמית, ולעזאזל, באורך פלא הוא מוציא את עצמו מתוחכם יותר, ויוצא ללא פגע מתיעוד נרקיסיסטי שרק מאדיר את ערכו, הסימבולי והכלכלי כאחד. נראה שבנקסי מסמן את עצמו כוורהול של הדור החדש, כוכב- על, אמנם אנונימי, שמחבק את הקפיטליזם בו בזמן שהוא מבקר אותו.

לכתבה במגזין

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube