בקר ב ארכיון

העיר, שהיא כפר גדול שזז לאט, ובכל זאת יש בה משהו (ולא רק אסקפיזם נרקוטי או מיני).

אמסטרדם שלי היא עיר שזזה. רוב הזמן היא זזה באיזי. לעיתים נדירות היא מאיצה, מתגלגלת קצרות בקצב של גלובל סיטי, ואז מאיטה לתנועה רגועה אך מתמדת; כיאה לעיר שבנויה על ביצה והיתה במשך מאות בשנים, תחנת מעבר לסוחרים, פליטים, אמנים וניפלטים אחרים.

לאמסטרדם הגעתי לגמרי במקרה ונשארתי לחיות בה, כי היא עיר נוחה. נוחה למשתמש/ת בשבילי האופניים, נוחה בשל הירוק שבעיניים ונוחה בשל סצינת האמנות שבה, המורכבת מאנשים וטעמים שונים ומגוונים. אמנם הרבה מכך אמור להשתנות מתחילת 2013 – עם יישום הגזירוֹת המסיביות על תקציבי האמנות – אבל עד אז, העשייה נמשכת ויש המון מחול שכדאי לחוות.

אני גרה במרחק קצר מהקצה הדרומי של הוונדל פארק. ב-20 דקות של דיווש לא איטי, אני חוצה את העיר – דרך הפארק ואיזור התעלות של מרכז העיר – ומגיעה לביה”ס לאמנויות התאטרוֹן (Amsterdamse Hogeschool voor de Kunst), שם אני מלמדת ב- 12 השנים האחרונות במגמות הכוריאוגרפיה ומחול מודרני. בית ספר זה, הוא מרכזי בחיי העיר ובחיי היוצרים החיים בה. מבחינה כלכלית – כאלמנט קבוע בחיי הפרילאנס, המשתנים תדיר -  והוא גם מהווה קהילה מקצועית ואישית. ההוראה בו, מאפשרת לי, כמו-גם לאמנים אחרים, ללמוד ולעסוק במחול מחד ולחקור את התחום בחברתם המאתגרת של דור העתיד מאידך.

אני כוריאוגרפית עצמאית ומלמדת מחול וקומפזיציה באקדמיות ולהקות מחול, בהולנד ומחוץ לה. אחד הדברים שאני נוהגת לומר על אמסטרדם הוא שהיא נמצאת רק כ-10 דקות נסיעה מסכיפול – שדה התעופה. כך, אני יכולה להמשיך לגור בה, רק בגלל שאני לא נמצאת בה כל הזמן.

הדרך של עבודתי כיוצרת, עוברת דרך תמות, סגנונות ואסתטיקות שונות, אך כל העת שומרת על חתימה פיזית אינטנסיבית. במרכז החקירה האמנותית שלי נמצא הגוף. אני מתמקדת בתנועה וארגונה סביב רעיון או משימה, ומאתגרת את גבולות הגוף המציג וגופו של הקהל.

מתודת העבודה כמו-גם נקודת המבט האמנותית שלי, שואבות ומפיקות חומרים מהיוצרים איתם אני עובדת. התהליך שלי הוא שיתופי; וההשראה וההנעה לעבודה היא דרך יחסי חליפין עם היוצרים כאינדיבידואלים על ההיסטוריה, האמונות, הפרספקטיבות והתשוקות האישיות שלהם.

ולכן, כיוצרת, אני ממעטת לעבוד בעיר. עבורי, החיים באמסטרדם מלאים מדי בחיים – חברים, מופעים, אירועים ופיתויים אחרים. בכדי ליצור, בכדי להפיק, אני עוזבת את העיר למקומות קטנים ואיטיים יותר, מקומות בהם אין הרבה מה לעשות מחוּץ לסטודיו.

וכשאני בעיר, לפחות פעם בשבוע אני בתיאטרון – צופה בהופעות מחול. באמסטרדם יש כ- 10 תאטראות לערך, המציגים הופעות מחול ופרפורמנס-ארט: מהשוליים ומהמרכז, הפקות ענק ומופעי סטודיו וסדנאות אמן, פרינג' חביב וחביב פחות, מקומי ואירופאי. התאטרון עבורי, הוא מקום מפלט, מנוחה והרהור (גם באין טלויזיה). כך, שמבחינה זו, אמסטרדם היא עיר המאפשרת לא רק אסקפיזם נרקוטי או מיני –  אלא עוד סיבה להישאר לגור בה עוד שנה, ועוד שנה, ועוד.

בסופו של עניין אמסטרדם היא מעין כפר גדול – ההולנדים, אם יותר לי לחטוא בהכללה, הם עם שלא נכנס לך בנשמה: הברים נסגרים בסביבות 01:00 בלילה באמצע השבוע; המועדונים מחזיקים מעמד מקסימום עד השעה 5; המרחקים קצרים, לבטח למי שחי בתחומי הרינג; המרכז התיירותי קטן ואפשר בקלות להמנע ממנו, וסכיפול… כבר כתבתי על סכיפול. כפר גדול, שלא סוחט אנרגיה ומאפשר לי, כאמנית, חיים הוגנים ומאתגרים.

אמסטרדם היא עיר המאפשרת לי להיות זמנית, באופן קבוע.

לכתבה המלאה במגזין

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube