בקר ב ארכיון

במקום להסתפק במכחול, מצלמה או תוכנת עיצוב, יותר ויותר אמנים משתמשים בהמוני הגולשים באינטרנט ככלי ליצירת אמנות. תכירו את ה-Crowdsourced Art, בקרוב במוזיאון הקרוב למקלדתכם 

בשנת 2005 עלתה להקת U2 לבימה בעיר חושוב בפולין לשיר את "New Year's Day", אחד משיריה האהובים משנות ה-80, שעוסק בתנועת הסולידריות הפולנית ובניסיונה למגר את המשטר הקומוניסטי. להפתעת חברי הלהקה, עשרות אלפי האנשים שהתגודדו בקהל החלו בתיאום מושלם להרים שלטים. מחיצת הקהל הרים שלטים אדומים ומחציתו לבנים, ומתוך מה שנראה לפתע כבלגן הורם ציור עצום של דגל פולין הדמוקרטית. המעריצים, הסתבר בדיעבד, השתמשו בטלפונים הסלולריים וברשת האינטרנט כדי ליצור תיאום ואחדות ביניהם. לקהל לא יוחס מנהיג ברור ועל סחף ההמונים אף אדם בודד לא לקח אחריות. התופעה הפכה בתקשורת הפולנית לסנסציה אך עבור מומחי האינטרנט כוחו היצירתי של הקהל בעידן הנוכחי היה רחוק מלהפתיע.

חוקר האינטרנט הווארד ריינגולד טען כבר ב-2002 שהאמצעים הטכנולוגיים החדשים יוצרים למעשה Smart Mobs – המון שאינו משתולל אלא פועל בחוכמה באמצעות היכולת של כל יחיד לתקשר ולהיות מתואם עם מספר גדול של אנשים במקביל.

שנה קודם לכן יצאה וויקיפדיה לדרך וכעבור מספר שנים הוכיחה שאפשר ליצור אנציקלופדיה שמבוססת על חוכמת המונים ושתהווה את מקור הידע הגדול ביותר בעולם ותוכל להתחרות באמינותה גם בבריטניקה המכובדת. על אף שוויקיפדיה אינה פעולה של Smart Mob, שכן היא מורכבת ממנגנון בירוקרטי היררכי ויעיל של שליטה, ביקורת, סינון ועריכה של תכנים, המקרה שלה הבהיר שיזמים שיצליחו ליצור מנגנונים אפקטיביים לשליטה בהמונים החופשיים ברשת יוכלו להשתמש בהם כדי ליצור תפוקות מתמשכות ורבות ערך עבור עסקיהם.

Crowdsourcing, או מיקור קהל, הוא מושג שטבע כתב מגזין Wired ג'ף האו ב-2006 כדי לתאר פעולות שאינן של אינדיבידואלים אלא של קהל ההמונים ושנעשות באמצעות פנייה שפתוחה למענה של כל אחד ברשת האינטרנט.

השם שואב את משמעותו מאאוטסורסינג (מיקור חוץ) – אותם תהליכים של העתקת משימות תעסוקתיות מעובדי חברה מסוימת לחברות חיצוניות ברחבי העולם. במקרה זה הקהל האנונימי של הרשת מחליף את אותם מומחים חיצוניים ועומד לשימושו של כל גוף או חברה עסקית. למעשה, אם אי פעם חברה הציעה לכם לעצב לוגו עבורה או לביים את הפרסומת החדשה שלה שתוקרן בפריים-טיים, היה זה מקרה של מיקור קהל. החברה פשוט "החליפה" את הפרסומאי בקהל ההמונים ובכך זכתה להשתתפות, היכרות ומגע גבוה עם המותג והמוצר החדש שלה. החשש של החברות מחובבנות של היוצרים הטריים נפתר לרוב בעזרת מערכת דירוג (שוב, בהשתתפות הקהל) אשר מסננת את היצירה האהובה ביותר. כך, החברה חוסכת גם את הצורך בביצוע מבחני קהל נוספים. הזוכה בתחרויות אלו מתוגמל לרוב (לעיתים בכסף, במקרים רבים בפרסום), בעוד שכל שאר המשתתפים ששלחו את יצירותיהם חוזרים בידיים אנונימיות וריקות.

אמנים רבים שחזו בתופעות אינטרנטיות אלו תהו לעצמם מה יקרה אם אותם מנגנונים להפעלת קהל יועתקו מהתחום המסחרי לטובת יצירת עבודות אמנות. להלן חמש דוגמאות לעבודות שכאלה, שמספקות הצצה לאפשרויות שגלומות באינטרנט כמדיום אמנותי ומעלות לא מעט שאלות שטרם ניתנה להן תשובה חד-משמעית: האם יש ערך ליצירה שנוצרת על ידי חיבור בין פעולותיהם של אלפי אנשים? האם האמן מחויב ליידע את המשתתפים בדבר אופי היצירה ומטרותיה? ומהו בכלל תפקידו של האמן ב-Crowdsourced Art? האם הוא אינו אלא מפקח ומנהל עבודה?

Welcome to SwarmSketch: Collective sketching of the collective consciousness.

Welcome to SwarmSketch: Collective sketching of the collective consciousness

SwarmSketch 

במאמר משנת 2004, טען העיתונאי קלייב תומפסון  ש-Art Mobs Can't Draw והתבסס על ניסויים בהם יצירת ציור שיתופי הובילו למעשה לקשקוש אחד גדול בו אנשים חירבו אחד לשני את היצירה. לאחרונה, ניתן לטענה זו טיעון נגד בדמות הפרויקט של פיטר אדמונדס "SwarmSketch". באתר של אדמונדס מוגרל מדי שבוע ביטוי פופולרי ממנועי החיפוש והקהל מוזמן ליצור תמונה שיתופית שמתייחסת לביטוי זה. כל "יוצר" מוגבל לשרטוט קו אחד בלבד ורשאי להכריע – באמצעות מערכת הצבעות – אלו מבין הקווים ששרטטו שותפיו ליצירה יישאר, יימחק, יודגש או יובהר. כאשר מילת הציור היא ביטוי מופשט וחסר צורה מקובלת (למשל, "טרור"), הציור נוטה אף הוא להיראות כאוטי; אך כאשר נושא הציור הנבחר הוא ביטוי עם דימוי ויזואלי ברור בראשם של ההמונים ("דב פנדה", לדוגמא), הם אכן מצליחים ליצור ציור שתואם את המציאות באופן מפתיע.

david_wicks_wgt White Glove Flocking

David Wicks, White Glove Flocking

White Glove Tracking  

במופע טלוויזיוני שהתקיים ב-1983 במלאת 25 שנה לחברת התקליטים מוטאון , ביצע מייקל ג'קסון את שירו "בילי ג'ין" והציג לראשונה את מה שעתיד היה להפוך לשניים מתווי ההיכר הכי מזוהים שלו – המונווק והכפפה הלבנה. ב-2007 לקחו אוון רות' ובן אנגברת' את הסרטון של ההופעה האייקונית ופירקו אותה לפריימים בודדים. הם הקימו אתר וביקשו מכל גולש לבצע משימה פשוטה ולכאורה לא יצירתית: לסמן את מיקומה של הכפפה הלבנה בכל אחד מהפריימים. מדובר במשימה שעל אף החזות הפשוטה שלה דורשת בינה אנושית, שכן קיים קושי מהותי לתכנת תוכנה שתעשה זאת בהצלחה. אלא שבמקום מספר לא מבוטל של שנים שהיה נדרש מצוות תכנות מסורתי, רשת האינטרנט אפשרה להתגבר על הקושי במהירות מפתיעה: תוך 72 שעות בלבד אותרו 125 אלף כפפות על ידי קהל הגולשים.

בהמשך, הפכו רות' ואנגברת' את הפרויקט לפרויקט קוד פתוח וקראו לאמנים ואנשי מחשבים לשנות את הסרט ולהוסיף במקום הכפפה המסומנת אפקטים ממוחשבים. בניגוד לשלב הראשון של הפרויקט, שאופיין במשימה פשוטה שבוצעה על ידי המון אנונימי, הסרטון הסופי נעשה כפרויקט שיתופי של קהילת יוצרים ומתכנתים אשר תרמו זמן ניכר וחשיבה יצירתית. כאן טמון ההבדל בין פרויקט קוד פתוח (השלב השני) לבין פרויקט מיקור המונים (השלב הראשון): היוצרים שתרמו לסרטון הסופי קיבלו קרדיט, אך לא תשלום, על עבודתם; אלה שתרמו לראשון נשארו אנונימיים.  

Bicycle Built For 2,000

"אופניים שנבנו לאלפיים"הוא פרויקט המורכב מ-2,088 קולות שנאספו דרך Amazon Mechanical Turk. אתר זה הוא למעשה המנגנון המפורסם ביותר כיום ברשת לניהול פרויקטים של מיקור המונים. ניתן לחשוב עליו כמעין מאגר עבודה רשתי בו כל אחד יכול לרתום את הגולשים לביצוע משימות בהן הוא מעוניין, כשהתשלום הוא לרוב בין שני סנט לפעולה שאורכת מספר שניות לדולרים בודדים עבור משימה שאורכת כחצי שעה. מאז הקמתו, עורר האתר לא מעט מחלוקות: תומכיו טוענים שהוא מאפשר לגולשים שלוקחים בו חלק לנצל את רגעי הפנאי המשעממים להשגת הכנסה נוספת; המתנגדים רואים בו סדנת יזע מודרנית בה ההמונים עוסקים במשימות רובוטיות תמורות פרוטות בודדות.

במקרה שלפנינו, פרסם האמן אהרון קובלין משימה באתר לפיה התבקשו הגולשים להאזין לקטע סאונד קצר ואז להקליט עצמם מחקים את אשר שמעו. 2,088 העובדים שנענו למשימה התקבצו מ-71 מדינות ולא ידעו לאיזו מטרה הם מקליטים את עצמם ומה תהיה התוצאה הסופית. קובלין ערך את הקולות שלהם לשיר מלא שלמעשה בוצע על ידי מקהלה אנונימית של אנשים שכלל לא ידעו שהם חלק ממקהלה. השיר הוא "דייזי בל" שנכתב בשנת 1892 והתפרסם בשנת 1962 בביצועם של ג'ון קלי, מקס מתיוס וקרול לוקבאום כדוגמא הראשונה לסינתזה מוזיקלית של קולות. השיר אף הופיע בסרט "2001: אודיסיאה בחלל"  של סטנלי קובריק כשיר שהמחשב "האל" שר לפני שמכבים אותו – סצנה המסמלת יותר מכל את החשש מהשתלטות המחשב על האנושות.

Johnny Cash Project

בפרויקט הזה מתבקשים הגולשים ליצור פריים בודד בקליפ לשירו של ג'וני קאש "Ain't No Grave". על המשתמש לא חלות הגבלות נוספות והוא יכול ליצור על בסיס פריים מהקליפ המקורי כל יצירה שיחפוץ בה. לעומת הפרויקט של קובלין שהוזכר לעיל, המשתתפים נחשפים למהות היצירה, זוכים לקרדיט עליה באתר ואף תהליך היצירה עצמו מתועד וניתן לאחזור על ידי כל מי שמתעניין באופן עשייתו של פריים כזה או אחר. לפרויקט אין יד אמן מכוונת ואין כל אוצר. למעשה, מכיוון שיש יותר משתתפים מפריימים אפשריים, קהל הגולשים הוא זה שבוחר איזה פריים ייכלל בקליפ באמצעות מערכת הצבעה שמדרגת את האופציות המוצעות לכל פריים ופריים. במקום התגמול הכספי שמוצע ב-Amazon Mechanical Turk, הפלטפורמה של פרויקט ג'וני קאש מושתתת על הסיפוק ששואב הגולש מהיותו חלק מפרויקט אמנותי חובק עולם ומהסיכוי שהפריים שלו ייכנס בסופו של דבר לקליפ הרשמי.

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube