בקר ב ארכיון

מונטריאול היא עיר של אמצע – לא מהירה ולא איטית בקצב, לא מפוארת ולא זולה, אין בה גיבורים גדולים- חוץ מלאונרד כהן – או כוכבי רוק, אבל כולם בה מאירים באור המיוחד להם. נראה שהאנשים כאן אוהבים את מה שהם עושים.

למונטריאול הגעתי בפעם הראשונה לפני מספר שנים עם הלהקה שלי (SpoonLicker) כדי להקליט את אלבום הבכורה שלנו. מעולם קודם לכן, לא הייתי בקנדה, ולא היה לי מושג איך יראה המקום או איך הוא ישפיע עליי. מהרגע שנחתי, שמתי לב להבדלים: המרחבים, הגודל העצום של כל דבר, האויר הצח, הנדיבות של התושבים המקומיים, ויותר מכל – הקור העז. דבר לא הכין אותי לזה, בכל שנות טיוליי (ועד אז כבר הן כבר הגיע לעשור).

לאחר מספר חודשים, החלטתי בליבי שאני רוצה לעבור לכאן: הכול פשוט תקתק עבורי כאן. מעולם לא התאמתי למקום, לאף מקום, אבל ככל ששהיתי בקנדה, כך הרגשתי יותר בבית. אומרים שיש זמן ומקום לכל דבר, ועבורי, קנדה היתה המקום והעת הגיעה.
לאחר מספר חודשים בכפר, למדתי ליהנות מהרוגע ומחיי הבר שסביבי. סוף-סוף היה לי את כל הזמן שבעולם כדי להתעמק בתחביבים שלי וליהנות ממש מיצירתיות. יש גם משהו קסום, בלהיות לבד לגמרי, במקום שבו השקט חזק כל כך עד שהוא צורם באוזניים וגורם לראות דברים בחשיכה מוחלטת.
ולאחר שמצאתי את השלווה, החלטתי לעבור לעיר הגדולה – למונטריאול.

הרגשתי שהגיע הזמן שאחלוק את הידע והניסיון שלי עם שאר העולם. לא היה לי מושג, שהעיר תלמד אותי יותר ממה שהיה לי ללמד אותה.

מונטריאול היא מקום נהדר להיות בו אמן או מוסיקאי או בכלל, נפש להוטה. יש כאן מעין קבלה טבעית לאנשים רעבים ליצירה וביטוי. ונראה שכולם עושים משהו יצירתי ומגניב. אוכלוסיית העיר מאוד משכילה ומאוד מעריכה אמנות. בעיר הזו יש שלט בלתי נראה, המברך את כל מי שמגיע ושרוצה לקחת חלק בסצינת התרבות המקומית, ולתרום את חלקו – האינטלקטואלי והרגשי.
עבורי, העיר הזאת מדהימה – היא גדולה, אך עדיין יש בה תחושה של עיירה. יש בה אזורים שונים ולכל אזור יש את הקסם והטעם שלו. וללא קשר לסגנון שלך, תוכל למצוא כאן חבר או מישהו שידע בדיוק למה אתה מתכוון, וכיצד לקחת את הדברים שלך לשלב הבא.

ישנן ערים שהקצב בהן מאוד מהיר וישנן ערים איטיות, יש כאלה שבהן התעשייה מסיבית וכאלה שבהן אין תעשייה כלל. מונטריאול היא בדיוק באמצע – לא מפוארת מדי ולא זולה מדי, אין בה גיבורים גדולים או כוכבי רוק, אבל כולם מאירים באור המיוחד להם. נראה שהאנשים כאן אוהבים את מה שהם עושים ולא אכפת להם לחלוק את החוויה הזאת ולקבל אחרים לתוך חייהם.

כאן, האמנות והמוסיקה שלי התקדמו הרבה יותר מהר, מבכל מקום אחר בו גרתי בעבר. אולי זה נובע מכך, שאני מרגיש, שאני שוחה בזרם קבוע עם דגים ידידותיים סביבי. אולי זה בגלל שאינני צריך להילחם בשיניים על כל דבר. ואולי, זה פשוט בגלל שכל-כך קר כאן, עד שאני הופך לזומבי יצירתי במשך חצי שנה.
אבל אל תתנו לקור לבלבל אתכם. כשהשמש מפציעה, מונטריאול הופכת לעיר של פסטיבלים ללא הפסקה. פסטיבל אחרי פסטיבל לאורך כל הקיץ – ארועי אמנות, מוסיקה ותרבות, שינעמו לכל נפש יצירתית.

לעיר הזאת יש קצב, מעין שדה מגנטי, הנובע בעיקר מהאנשים שגרים וחיים בה. קיימת בה תחושת קהילה ונינוחות, וזה בדיוק מה שנחוץ לי כרגע בחיי. אני רוצה ליצור ולחלוק כאן, יותר מבכל מקום אחר.  אני מרגיש, שאני לומד משהו חדש כל יום, ושהעיר הזאת מקבלת אותי כפי שאני.

שלא תבינו אותי לא נכון, לא הכול דבש ודובדבנים. רבים כאן בקושי מצליחים לשלם שכירות – וגם אני ביניהם – אבל לפחות כאן, אני לא מרגיש לבד או כאילו הקירות מתמוטטים עליי. כאן, יש תחושת מרחב ושאף אחד אינו רודף אחריך.
בשורה התחתונה, מונטריאול היא מגה-עיר פנטסטית המחבקת תרבות ואנשים יצירתיים. אין לי ספק שתשאבו ממנה השראה לעשות בה משהו עוצמתי עם חייכם, או לקחת פסק זמן מהטירוף שסביב האי המקסים הזה.

בכל יום שעובר כאן, אני מבין יותר ויותר שאני מתאהב במקום הזה, ואני אפילו לא קרוב להבנת הסיבה.

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube