בקר ב ארכיון

בשיעור תסריטאות הראשון שלי בכיתה י', הסבירו לנו שעלינו להתאים את התסריטים והחזון שלנו למציאות הישראלית ולאמצעים הקיימים. זה היה השיעור הראשון שלי בריאליזם. ככל שעברו השנים, הייתי מעורב ביותר ויותר הפקות, וראיתי את הקולונוע הנוצר בתעשיה המקומית. כמו-גם התבגרתי לתוך המציאות הישראלית, שצילקה אותי בלא מעט זכרונות קשים. הרגשתי שהז'אנר הרווח – בקולנוע ובחיים – בארץ, איננו רק ריאליזם אלא סוג של היפר-ריאליזם. ואני, רציתי ליצור קולנוע שבו גם דלות האמצעים יכולה להראות פנטסית; רציתי ללמוד לעשות קולנוע שונה. לא חשבתי שאוכל ללמוד לעשות קולנוע שכזה בארץ.

בגיל 24 עברתי לגור בפריז והתחלתי ללמוד בימוי קולנוע בבית הספר EICAR. החל ממחצית השנה השניה התחלתי לעבוד על סרט הגמר שלי. מה שהחל כחיבור בצרפתית הפך לסרט קצר, המנסה לשאול – או לענות – בדרך ויזואלית מדוע מערכות יחסים מתפרקות, דועכות או מחזיקות מעמד. הקו הויזואלי המנחה שלי היה העבודות של טים ברטון, במאי שבמשך שנים מקסים אותי והשפיע עלי, במכחול הקולנועי שאיתו הוא מצייר את סרטיו. למעלה מחצי שנה השקעתי בעיצוב האמנותי של הסט: אני והצוות שלי פגשנו אמנים פלסטים בסקוואטים בפרברי פריז, התוודענו לסטימפאנק בפריז (עוד לפני שהוא נהיה מיינסטרימי) ואספנו חלקי מכונות בכל שוק פישפשים ומגרש גורטאות ברחבי העיר. העבודה השתלמה לכשהצלחנו ליצור עולם אחר, כזה המצליח להכניס אותך לתוכו ואף מרגיש אותנטי. לאחר 18 חודשי הפקה, הסרט יצא לאור והוקרן במספר פסטיבלים בעולם ובקרוב גם יוקרן בקלאב סילנסיו הפריזאי של דיוויד לינץ'.
בשבוע שעבר היה לי, למעשה, מעין קלוז'ר. נכחתי בכיתת אמן של טים ברטון בסינמטק פרנסז. בסיומה, במשך שעה ארוכה ובקור של 0 מעלות, חיכיתי בחוץ כמו גרופי שרוף. לבסוף, יצא החוצה טים ברטון בכבודו ובעצמו וכמו להקת בזים עטנו עליו, אני ומעט האנשים שנותרו. אבל בעוד הם ביקשו חתימות, אני הגשתי לו די.וי.די עם הסרט שלי The Mechanism of Love. הוא שאל אותי "איפה אני חותם על זה?" ואני עניתי "זה בשבילך, עשיתי את זה בהשראתך". בפנים, השארתי לו מכתב, ואני מקווה שהוא לפחות קרא אותו.

פריז מזמנת הזדמנויות. ואלה, נקרו בדרכי מספר פעמים מאז שסיימתי את לימודיי. למשל, לאחר הקרנת הסרט שלי ניגש אלי מפיק והציע לי לביים סרט דוקומנטרי באקדמית פרטליני לקרקס. מכיוון שהפרוייקט עתיד היה לקחת כשלוש שנים, ביקשתי זמן לחשוב על כך. במשך חודש ערכתי תחקיר ובסופו החזרתי לו תשובה חיובית, וכשהוא שאל אותי מדוע הסכמתי, אמרתי שזו הזדמנות לחוות – גם אם רק בתור צופה מהצד – בנעורים אחרים, עם סגנון חיים אלטרנטיבי, על רקע פריז. וכך מאז אוגוסט 2010 אני עוקב אחר שישה תלמידים באחת האקדמיות לקרקס הנחשבות ביותר באירופה. או הזדמנות אחרת – בפסטיבל 48 שעות שהתקיים בפריז בשנה שעברה, ביימתי סרט קצר על סופר הירואז, ובו הצדעתי לבטמן של אדם ווסט ונוסף לו סיידקיק ישראלי המציג את האירוניה המגוכחת, בסיטואציה ההירואית בה הוא נמצא. בפעם אחרת יצרתי דוקו-וידאו ארט אודות בית מלאכה לזכוכית שממוקם בוונציה, שניסה ליצור עיצובי זכוכית אבסטרקטיים לפי שרטוטים של סטודנטים לעיצוב חזותי. לצורך העריכה השתמשתי בקאבר לשיר של מובי, ולשם קבלת זכויות היוצרים יצרנו איתו ועם חברת ההפקה שלו קשר ושלחנו להם לינק לסרט. אחרי כמה ימים, קיבלנו מהם הודעה שלא רק שיש לנו את הזכויות אלא שהן ללא  תשלום.

כל אחת מדוגמאות אלה החלה כשיחת טלפון או כרעיון של מישהו שעף באוויר. לא צריך היה להגיש בקשה לקרנות או להיות תלוי בגורם צד שלישי כלשהו, שיחליט למה דווקא אתה ולא מישהו ממדינה אחרת. פשוט הייתי שם, בזמן הנכון ובעיר, שהזדמנויות כאלה מגיעות בה באופן די קבוע. באותה נשימה, חשוב לי גם להדגיש שקשה כיום להיות זר-יוצר בפריז ועוד יותר קשה להיות ישראלי-יוצר בפריז. אבל דרך שפת האמנות המשותפת – נשברים מחסומים. אני גאה להגיד, שנכון להיום, התחברתי עם יוצרים זרים בפריז שבאו מפינות עולם שונות, חלק לא מועט מהם גלו מאירן או באו מלבנון, סוריה, מצרים, קטאר והאמירויות. אנחנו רואים בעצמנו הוכחה לדו-קיום ואהבה באמצעות יצירה.

כיוצר, אני חש שחוסר המחוייבות שלי לחוקים הנוקשים של אותו היפר-ריאליזם שבתוכו ולתוכו גדלתי,  מאפשר לי להגיע להזדמנויות וגבהים אמנותיים, שבישראל ובאופן אישי, כנראה שלא יכולתי להגיע.
אך הזכרונות שלי מהבית הם הדלק שמניע אותי להמשיך ולחקור את הסוריאליזם בו אני חי. אני מקווה שיום אחד, אוכל לספר על המסך, את הסיפורים מאחורי אותו דלק מנוע של זכרונות אלו. וכשהיום הזה יגיע אוכל לעשות אותו רק במקום אחד – בבית.

Mechanism of Love – Liran Hutmacher from EICAR on Vimeo.

 Directed by: Liran V. Hutmacher

Written by: Liran Hutmacher with the collaboration of Wim Vanacker
Produced by: Wim Vanacker
Cinematography by :Ísarr Eiríksson
Film Editing by: Marwan Mroweh
Production Design by: Sofia Ekelund & Sylvia Kochinski
Sound designer: Etienne Née Dupuy

  • שם (חובה)

  • אימייל (חובה, אך לא מפורסם)

  • URL (רשות)

  • תגובה (חובה)

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Youtube